רע"ב 1568/22מדחת בשארה נ. הממונה על עבודות שירות

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת מ' ברנט ) ב-עת"א 12367-02-22 מיום 23.2.2022, בגדרו נדחתה עתירת המבקש לביטול ההחלטה לפיה יפסיק לרצות את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו בדרך של עבודות שירות, וירצה את עונשו בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח.

2.

המבקש הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון. בהתאם לכתב האישום המתוקן, המבקש הציג לבודקת במחסום תרקומיא תעודת זהות של אחר, התחזה לאותו אחר במטרה להונות, ונהג ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח. על כן, הורשע בעבירות של התחזות כאדם אחר במטרה להונות, לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ); נהיגה ברכב ללא ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970; ובעבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

בגין זאת, הושת עליו עונש מאסר בפועל למשך 75 יום שירוצה בדרך של עבודות שירות, לצד ענישה נלווית.

3.

בעוד שבגזר הדין נקבע כי על המבקש להתייצב לריצוי עבודות השירות ביום 25.5.2021, המבקש לא התייצב כלל לריצוין. לטענת המשיבה, ניסיונות רבים לאתרו – לא צלחו, ובמקרים בהם עלה בידי המפקח לשוחח עימו, ביקש ממנו אסמכתאות להיעדרויותיו, אותן המבקש לא סיפק. ניסיונות נוספים לאתר את המבקש ו"לרתום" אותו לעבודות השירות לא צלחו אף הם.

על כן, נבחנה האפשרות להורות על הפסקה מנהלית של עבודות השירות, ולצורך כך המבקש זומן לשימוע בהתאם לסעיף 51ט(א) לחוק באמצעות דואר רשום. דבר הדואר לא נדרש, והמבקש לא התייצב לשימוע.

4.

בהמלצת הממונה על עבודות השירות בעניינו של המבקש, נכתב כי הוא לא התייצב כלל לריצוי עבודות השירות או לראיון הקליטה. משנעשו ניסיונות לאתרו, הוא טען תחילה שהוא חולה ויגיע לאחר חופשת מחלה, ואולם משהתבקש לשלוח אישורי מחלה לא עשה זאת. כן נכתב, כי המבקש לא התייצב לתיאום קליטתו במקרים נוספים, וכי נעשו ניסיונות רבים לאתרו, פעמים רבות ללא הצלחה.

בנוסף נומק, כי המבקש זומן לשימוע ביום 5.10.2021, וכי השימוע נדחה עקב טענתו כי חלה בקורונה. המבקש לא התייצב גם לשיחת בירור שנקבעה או לשימוע עצמו כאמור, ועל כן: "אין מנוס מלהמליץ על הפסקה מנהלית בעניינו".

המלצה זו אומצה על ידי ראש אגף האסיר, אשר הורתה על הפסקה מנהלית של עבודות השירות, ממספר עילות (בהתאם לסעיף 51ט(א) לחוק): (א) עובד השירות לא התייצב לתחילת ריצוי עבודות השירות או נעדר מהעבודה ללא אישור הממונה, המפקח או רופא שירות בתי הסוהר; (ב) עובד השירות אינו מבצע כראוי את המשימות שהוטלו עליו או שהתנהגותו בעבודה אינה מניחה את הדעת; (ג) עובד השירות לא ציית להוראה של הממונה או של המפקח או לא קיים חובה המוטלת עליו על פי חוק.

5.

עתירת המבקש נגד החלטה זו נדחתה בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד.

בית המשפט קבע, כי עד למועד פסק הדין, בחלוף 9 חודשים מהיום בו היה אמור להתחיל את עבודות השירות, המבקש לא ריצה ולו יום אחד של מאסרו. נקבע, כי ההזמנה לשימוע נשלחה לכתובת עליה המבקש הצהיר, ואילו הוא לא דרש את דבר הדואר. עוד נקבע, כי האפשרות לרצות מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות היא פריבילגיה הניתנת למי שניתן ליתן בו אמון כי יבצען כראוי, ומשלא נמצא פגם בהתנהלות המשיבים, אין מנוס מלדחות את העתירה.

6.

על פסק דין זה המבקש הגיש את בקשת רשות הערעור המונחת לפניי, ולצידה בקשה לעיכוב ביצועו או דחיית מועד התייצבותו לריצוי עונש מאסרו בפועל.

7.

בבקשתו למתן רשות ערעור, המבקש טען, בין היתר, כי החלטת בית המשפט קמא בעניינו מעלה שאלות משפטיות בעלות חשיבות עקרונית בקשר עם הליך השימוע; זכותו של עובד השירות להיות מיוצג בהליך השימוע; והיקף תחולת חזקת המסירה כאשר עובד השירות מיוצג. עוד הוסיף וטען, כי משמדובר באסיר מיוצג, נדרש למסור כל החלטה בעניינו גם לבא-כוחו.

לשיטת המבקש, הממונה על עבודות שירות לא פעל כנדרש מאחר שהסתפק בפנייה טלפונית לבא-כוחו בעניין מועד השימוע, חלף הודעה כתובה. כן נטען, כי יש לקבל את הבקשה לאור נסיבותיו האישיות של המבקש, ובהן הרקע הייחודי לשיטתו של ה"כשל בתקשורת" שנוצר עם הממונה עקב היותו "מאוים" באותה תקופה, ומאחר שהייתה אי בהירות לטענתו לגבי מקום מגוריו של המבקש וכתובתו הנכונה. עוד נטען, כי המבקש הוא בן 44, נשוי ואב ל-4 ילדים קטינים, ושליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח תסב נזק לילדיו ולאשתו ההרה.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות , ללא צורך בתגובת המשיבים.

9.

הלכה ידועה היא, כי רשות ערעור על החלטות בעתירות אסירים תינתן רק במקרים מיוחדים המעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינו של האסיר (רע"ב 3863/18 ניסימוב נ' נציבת בתי הסוהר , פסקה 21 (17.5.2018)). לצד זאת יצוין, כי ישנה גם גישה מקלה לפיה במקרים בהם ההחלטה הראשונה בעניינו של אסיר התקבלה על ידי גוף מינהלי וההחלטה השנייה בלבד התקבלה על ידי גוף שיפוטי ניתן להקל בתנאים לקבלת רשות הערעור (רע"ב 4151/19 אבו מנה נ' שירות בתי הסוהר ,

פסקה 9

(19.6.2019)).

מכל מקום, וגם לו אבחן את טענות המבקש בהתאם לגישה המקלה, בנסיבות המקרה דנן איני סבור כי עניינו מצדיק מתן רשות הערעור.

10.

תחילה, בניגוד לנטען, בקשת המבקש ממוקדת אך ורק בנסיבותיו האישיות ואינה מעלה כל סוגיה עקרונית.

11.

כמו כן, ידוע כי ריצוי עונש מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות מהווה "פריווילגיה שיפוטית" המוצדקת בין היתר משיקולי שיקום. מכך נגזר, כי במקרים בהם עובד שירות אינו עומד בתנאים הנדרשים ממנו במסגרת עבודתו, תישלל ממנו פריווילגיה זו ויתרת עונשו תרוצה בדרך של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח (רע"ב 4187/19 חדד נ' מדינת ישראל , פסקה 14 (9.7.2019)).

בענייננו, המבקש הפגין זלזול של ממש כלפי הרשויות, וטרם ריצה ולו יום מאסר אחד. הוא לא התייצב כנדרש אף להליך הקליטה לריצוי עבודות השירות והתחמק מביצוען פעם אחר פעם, משלל טיעונים, אשר ממילא לא גובו באסמכתאות כנדרש. בנסיבות אלה, ההחלטה על הפסקתן המנהלית של עבודות השירות היא בוודאי סבירה ומידתית, ואין כל עילה להתערב בה.

12.

אשר לטענות המבקש בהתייחס לאופן זימונו לשימוע – סעיף 51ט(א) לחוק מסמיך את נציב בתי הסוהר או קצין בדרגת גונדר שהוסמך לכך על ידו, להורות על הפסקה מנהלית של עבודות שירות באופן שבו יתרת העונש תרוצה בדרך של מאסר בפועל, לאחר קיומו של הליך שימוע. סעיף 51ט(ב)(1) לחוק מוסיף כי הודעה על קיום השימוע תישלח לעובד השירות לכתובת המגורים עליה הודיע לממונה , וכי לאחר שליחתה של ההודעה בדואר רשום, יראו אותה כאילו נמסרה לידי העובד בתוך 14 יום ממועד שליחתה, אלא אם כן הוכיח העובד כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו.

לבסוף, קובעת תקנה 13(ו)

לתקנות העונשין (נשיאת מאסר בעבודת שירות), תשע"ב-2011, כי במקרים בהם זומן עובד השירות לשימוע, ולא התייצב, יראו אותו כמי שוויתר על זכותו לשימוע.

13.

במקרה דנן, כעולה מהנספחים שצורפו לבקשה, הודעת השימוע נשלחה באמצעות דואר רשום לכתובת עליה המבקש הודיע לממונה (פרוטוקול הדיון מיום 23.2.2022, עמוד 1, שורה 12). בפסק דינו של בית המשפט קמא צוין במפורש: "למען הסר ספק, משהוגשה העתירה נתבקש ב"כ העותר [המבקש – י' א' ] להודיע מהי הכתובת שאותה מסר העותר לממונה עת חתם על הכללים, ובתגובה השיב ב"כ העותר [המבקש – י' א' ] כי הכתובת הינה בטירה".

מן האמור עולה שלא נפל כל פגם בהחלטה להורות על הפסקתן המנהלית של עבודות השירות או בהליך השימוע, וודאי שלא מתעוררת שאלה עקרונית בדבר אופן מסירת זימון לשימוע.

14.

לכך אוסיף, כי לא מצאתי שנסיבותיו האישיות הנטענות של המבקש מצדיקות היעתרות לבקשתו. למבקש ניתנה האפשרות לרצות את עונש מאסרו בדרך של עבודות שירות חלף מאסר מאחורי סורג ובריח, ואולם הוא נמנע מלנצל הזדמנות זו.

15.

הבקשה נדחית אפוא. משכך מתייתרת בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין. כמו כן, איני רואה להיעתר לבקשה לדחות את מועד תחילת ריצוי עונש המאסר.

המבקש יתייצב לריצוי עונש מאסרו כקבוע בפסק דינו של בית המשפט קמא.