רע"ב 1574/14 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המבקש מרצה מאסר בפועל בגין ביצוע מעשי סדום ומעשים מגונים בשישה קטינים. הוצע לו להשתלב במסגרת טיפולית מסוימת לעברייני מין בכלא צלמון. המבקש סירב, ודרש במקום זאת להשתלב במסגרת טיפולית אחרת בכלא חרמון – אך דרישה זו לא נענתה.

על רקע זה עתר המבקש לבית המשפט המנהלי (עת"א 33937-10-13, כב' השופט י' אברהם ). נטען כי השב"ס מסרב לשלב את המבקש בהליכי טיפול ושיקום, וכנגזרת מכך הוא אף איננו משתתף בסבב חופשות. העתירה נדחתה. צוין כי המבקש מכחיש את ביצוע המעשים בהם הוא הורשע, ולנוכח זאת המסגרת הטיפולית בכלא חרמון איננה רלבנטית עבורו. בהתחשב בכך שהמבקש איננו מטופל – רמת המסוכנות הנשקפת ממנו איננה מאפשרת שילובו בסבב חופשות.

במסגרת בקשות רשות הערעור שבפניי נטען כי פסק דינו של בית המשפט המנהלי התבסס על מידע מודיעיני, מבלי שהוצאה בעניין תעודת חיסיון כנדרש. טענה נוספת היא שמב"ן לא חיווה דעתו בעניין הוצאת המבקש לחופשות.

2.

דין הבקשה להידחות. למעשה המבקש איננו חולק על כך שהמסגרת הטיפולית שמתאימה לו, בשל הכחשתו את ביצוע המעשים בהם הורשע, היא זו הניתנת בכלא צלמון. זהו הטעם העיקרי לפסק דינו של בית המשפט המנהלי, ולא – כפי שנטען בבקשה שלפניי – המידע המודיעיני. כפי שהודגש בפסק הדין, "בשל העובדה כי לא הוצגה לעיוני תעודת חיסיון, אינני מוצא מקום להסתמך על טענות המשיבים הנוגעות לחומר המודיעיני שבסופו של דבר לא הוצג בפניי". מכאן שלא נפלה שגיאה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי אין טעם ואין הצדקה להורות על שילובו של המבקש בטיפול הניתן בכלא חרמון – טיפול שלמעשה איננו מתאים לו. משזהו המצב, ומאחר והמבקש איננו משתתף כרגע בטיפול שעשוי להקטין את המסוכנות המהותית הנשקפת ממנו – ההחלטה שלא לשלבו בסבב חופשות נופלת בתוך מתחם הסבירות.

יצוין כי יחד עם בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה למינוי סנגור ציבורי. ככלל, הפסיקה הכירה בשיקולים שונים לעניין מינוי סנגור ציבורי בהליכים מעין אלו (השוו: רע"ב 4079/13 ראיק נ' משטרת ישראל , פסקה 3 (14.7.2013)). בתיק דנא, בהתחשב בין היתר בנסיבות המקרה, בטענות המועלות בעתירה, ואף בתוצאה אליה הגעתי על נימוקיה - לא מצאתי מקום להורות על מינוי סנגור ציבורי.

לנוכח האמור, בקשת רשות הערעור והבקשה למינוי סנגור ציבורי – נדחות.