רע"ב 4079/13 מגאדבה מחמוד ראיק נ. משטרת ישראל

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (עת"א 31140-12-12, כב' השופט י' פרסקי ), שעסקה במספר בקשות ביניים במסגרת עתירת אסיר.

2.

המבקש, אשר מרצה תקופת מאסר בכלא אשל, עתר לבית המשפט המחוזי. במסגרת העתירה הגיש המבקש שלוש בקשות: בקשה לקביעת מועד דיון; בקשה למינוי סנגור ציבורי; ובקשה להורות למשיבים להגיש דוח, שבו יפורטו המהלכים שננקטו על ידם בכדי לייתר את העתירה.

מהחומר שלפניי עולה כי בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה לקביעת מועד דיון, ודחה את הבקשה למינוי סנגור ציבורי. זאת משום שלא מצא כי זהו המקרה לעשות שימוש בסמכות הטבועה של בית המשפט להורות על מינוי סנגור ציבורי.

בבקשה שלפניי מעלה המבקש שתי טענות. ראשית, הוא תוקף את ההחלטה שלא למנות לו סנגור ציבורי. נטען כי העתירה מעלה נושא בעל השלכה כללית, באופן שמצדיק מינוי סנגור ציבורי. המבקש מוסיף כי החלטת בית המשפט המחוזי מלמדת על עמדה גורפת שלא למנות כלל סנגור בעתירות אסירים – עמדה שסותרת, לדברי המבקש, את החלטת ביהמ"ש העליון ברע"ב 8702/11 רויטר נ' מדינת ישראל (8.1.2012). שנית, המבקש קובל על כך שבית המשפט המחוזי לא הכריע – לדבריו – בבקשתו השלישית: להורות למשיבים לפרט את המהלכים שננקטו על מנת לייתר את העתירה.

3.

דין הבקשה להידחות.

ככלל, הפסיקה הכירה במגוון שיקולים שיש לשקול כאשר מוגשת בקשה למינוי סנגור ציבורי בהליכי עתירת אסיר. בין היתר, ומבלי לקבוע מסמרות, יש לבחון את אופי העתירה וסיכוייה, סוג העבירות בהן הורשע המבקש והעונש שהוטל עליו, ונסיבותיו האישיות של המבקש. יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך התחשבות במגבלת המשאבים של הסנגוריה הציבורית ובצורך לשמור על שוויון בין האסירים (השוו: עניין רויטר ; רע"ב 4914/12 זוזוליה נ' משטרת ישראל , פסקה 5 (2.8.2012); רע"ב 5716/12 קייס נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 13 (10.10.2012)).

במקרה דנא, לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא למנות למבקש סנגור ציבורי. כך, למשל, מהחומר שלפניי לא עולה כי מדובר בעתירה בעלת חשיבות משפטית כללית יוצאת מגדר הרגיל, שיקול שאילו הוכח כדבעי - עשוי היה לתמוך בעמדת המבקש. יצוין גם כי אין זו הפעם הראשונה בה עותר המבקש למינוי סנגור ציבורי בעתירות שונות שהגיש במהלך השנים, שיקול שאף אותו יש לקחת בחשבון (ראו למשל: רע"ב 5301/10 מגאדבה נ' שירות בתי הסוהר (11.11.2010)).

טענתו הנוספת של המבקש, בדבר העדר ההכרעה של בית המשפט המחוזי באחת מן הבקשות שהוגשו - דינה להידחות על הסף. ככל שהמבקש סבור כי חל עיכוב במתן החלטות בעניינו, הדרך הנכונה היא לפנות תחילה לבית המשפט הדן בתיק בבקשה למתן החלטה. ויודגש: אינני מביע כל עמדה לגופו של עניין, באותה בקשה שנותרה – לטענת העותר – בלא הכרעה.

4.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.