פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
5301/10
בפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
מחמוד ראיד מגאדבה
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע בעת"א 35152-04-10 שניתן ביום 7.7.10
על-ידי כב' השופט א' ביתן
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיב:
עו"ד ע' אפשטיין
החלטה
1.
המבקש הגיש עתירת אסיר לבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע, שבמסגרתה ביקש כי המשיב יספק לחם טרי
לאסירים שאינם יהודים במהלך חג הפסח (להלן: העתירה הנוכחית ). עתירה זו באה בהמשך לעתירת אסיר קודמת שהגיש, שנדחתה על-ידי בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב, וערעור עליה נדחה בפסק-דינו של בית משפט זה (רע"ב 4201/09 מגאדבה נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 24.3.10)). בד בבד עם הגשת העתירה הנוכחית, ביקש המבקש כי ימונה לו סנגור ציבורי.
בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע (כב' השופט א' ביתן ) דחה את העתירה, בקובעו כי מדובר באותו עניין שנידון והוכרע בפסק דינו של בית משפט זה ברע"ב 4201/09. נוכח "הגדשת הסאה" של המבקש, המוכר כעותר סדרתי, חייב אותו בית המשפט בהוצאות משפט בסך 2000 ש"ח.
2.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי בית המשפט קמא שגה בדחותו את העתירה. לטענתו, פסק הדין ברע"ב 4201/09 לא נטע מסמרות בסוגיות העקרוניות שהועלו על-ידו, ולכן אין מניעה כי אלה תועלנה על-ידו בעתירה הנוכחית. בנוסף, נטען כי המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על החלטת בית המשפט קמא שלא למנות לו סנגור, אך בית המשפט לא המתין לתוצאת הליך זה ונתן את החלטתו בעתירה הנוכחית בטרם עת. עוד נטען כי חיובו של המבקש בהוצאות היה מופרז.
המשיב, מצידו, סומך את ידיו על החלטת בית המשפט קמא. לטענתו, לא נפל בה כל פגם, לא דיוני ולא משפטי, המצדיק את התערבות בית משפט זה. לעניין הבקשה למינוי סניגור, המשיב מצביע על כך שבקשת רשות הערעור לבית משפט זה
לא עסקה בהחלטה בדבר מינוי סניגור ב עתירה הנוכחית , כי אם בשש עתירות אחרות שהגיש המבקש. לפיכך, בית המשפט קמא כלל לא נדרש להמתין להכרעה בה לפני שדן בעתירה הנוכחית. המשיב מוסיף כי אין עילה להתערבות בהוצאות שהושתו על המבקש, נוכח היקף ההתערבות המצומצם בבקשות רשות ערעור על עתירות אסיר, וכן כי לגופם של דברים, מדובר בהוצאות סבירות. המבקש הגיש את תשובתו לתגובת המשיב, ובה חזר על טענותיו בדבר פגמים דיוניים שנפלו בהליך בפני בית המשפט קמא.
3.
דין הבקשה להידחות על הסף. השאלה שהועלתה על-ידי המבקש בעתירה הנוכחית נידונה והוכרעה בפסק-דינו של בית משפט זה ברע"ב 4201/09. טענת המבקש שמדובר בעתירות שונות בתכלית היות שבאחת דובר על "לחם" ובשנייה מדובר על "לחם טרי", אין בה ממש. גם במישור הדיוני, שוכנעתי כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט קמא. כפי שציין המשיב בתגובתו, בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על ההחלטה שלא למנות לו סנגור, לא נגעה לעתירה הנוכחית. אפילו אם במהלך הדיון בעתירה הנוכחית, בית המשפט קמא נמנע ממתן החלטה מפורשת בבקשה למינוי סנגור ציבורי ודחה את העתירה לגופה, אין בכך כדי להצדיק את התערבותנו. מדובר, כאמור, בעתירה שאין בה ממש, ולא היתה עילה למינוי סנגור ציבורי בנסיבות אלה. גם בעניין ההוצאות שהושתו על המבקש, וטענותיו הנוספות, לא מצאתי עילה להתערב נוכח אמות המידה שנקבעו לכך בהלכה הפסוקה (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.8.1986)).
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ד' כסלו, תשע"א (11.11.2010).
ש ו פ ט