רע"ב 2155/14 פלוני נ. שירות בתי הסוהר

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (כב' השופט י' עדן) מיום 4.3.2014 בעת"א 24191-01-14 לפיה נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת שירות בתי הסוהר (להלן: המשיב ) שלא לאפשר לו לקיים ראיון פרונטלי עם עיתונאי.

1.

המבקש הינו אסיר אשר נדון למאסר של 21 שנים וחמישה חודשים החל מיום 12.8.1996, בגין עבירות של שהייה בלתי חוקית, שוד, אונס וחבלה חמורה. ביום 15.11.2013 פנה המבקש למשיב בבקשה שיאפשר לו לקיים ראיון פרונטלי עם צוות תקשורת אשר יורשה להיכנס לצורך כך אל בית הכלא בו הוא שוהה. המשיב דחה את הבקשה אך הבהיר כי דחייה זו אין בה משום איסור גורף על המבקש להתראיין, והציע למבקש חלופה של ראיון בכתב.

2.

המבקש עתר לבית המשפט קמא כנגד החלטת המשיב וזה דחה את העתירה, בין היתר, בשל העובדה שהוצעה למבקש חלופה מתאימה. בהחלטתו ציין בית המשפט קמא כי המבקש כבר הגיש עתירה בנושא זה בעבר (בעת"א 50824-07-13) אשר נדחתה, ועוד הוסיף וציין כי המבקש הינו עותר סדרתי לבתי המשפט וכי עתירותיו נדחות על הסף פעם אחר פעם. על כן ראה לנכון להשית עליו הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח.

3.

על החלטה זו הגיש המבקש ביום 20.3.2014 את בקשת רשות הערעור דנן. ביני לביני, ולאחר ארכות שניתנו לצדדים על מנת להגיע להסכמות אשר ייתרו את הדיון בבקשה, פנה המבקש ביום 3.7.2014 למשיב בבקשה חדשה לקיום ראיון טלפוני,

במקום ראיון פרונטלי. ביום 26.8.2014 דחה המשיב גם את הבקשה החדשה וחזר והציע למבקש להתראיין בכתב (להלן: ההחלטה החדשה ).

4.

בקשת רשות הערעור דנן הוגשה, כאמור, לפני ההחלטה החדשה שקיבל המשיב, ובה טען המבקש כי בית המשפט קמא שגה בהחלטתו שלא להורות למשיב לאפשר לו לקיים ראיון פרונטלי. עוד נטען כי הוצאות המשפט אשר הושתו עליו גבוהות מאוד וכי מן הראוי לבטלן. לאחר שהתקבלה ההחלטה החדשה בעניינו, עתר המבקש לכך שיתאפשר לו להגיש בקשת רשות ערעור מתוקנת, אשר בה יתייחס להחלטה החדשה. המשיב מצידו סבור כי דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף מן הטעם שההחלטה החדשה ייתרה את הבקשה והפכה אותה לתיאורטית. עוד מוסיף המשיב כי ככל שיש למבקש השגות באשר להחלטה החדשה, המקום להעלותן הוא בעתירת אסיר חדשה. אשר להוצאות המשפט שהושתו על המבקש, סבור המשיב כי הדרך הנכונה לילך בה בעניין זה היא הגשת בקשה לעיון חוזר לבית המשפט לעניינים מנהליים אשר דן בעתירה.

5.

דין הבקשה להידחות.

ההחלטה החדשה שהתקבלה בעניינו של המבקש מתייחסת לבקשה חדשה של המבקש, השונה מזו אשר עמדה ביסוד ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור. במובן זה יש צדק בטענת המשיב כי נוצר מצב דברים חדש לפיו ההחלטה נושא הבקשה אינה רלוונטית עוד ואילו ההחלטה החדשה מצריכה הליך נפרד של עתירת אסיר, ככל שהמבקש סבור כי יש מקום להשיג עליה. מכל מקום, לא ניתן להתייחס להחלטה החדשה במסגרת בקשת רשות הערעור דנן תוך "דילוג" מעל ההליך היסודי הנדרש בהקשר זה ודי בטעם זה על מנת לדחות את הבקשה. אוסיף ואומר כי אף שהתוצאה האופרטיבית של ההחלטה החדשה דומה לזו של ההחלטה נושא הבקשה, בהחלט יתכן כי היא התקבלה על יסוד שיקולים נוספים או מידע חדש אשר אינם בפנינו וגם מטעם זה ראוי כי ככל שהמבקש רוצה לתקוף את ההחלטה החדשה יעשה כן בדרך הסלולה, דהיינו בעתירת אסיר אותה יגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים. אשר להוצאות המשפט אותן השית בית המשפט קמא על המבקש, לא מצאתי עילה להתערב בהן נוכח אמות המידה שנקבעו לכך בהלכה הפסוקה (רע"ב 5301/10 מגאדבה נ' שירות בתי הסוהר , פס' 3 (11.11.2010)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.