רע"ב/רעב"ס 1651-23 רע"ב/רעב"ס 1651-23

1.בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים מ' ברנט, ש' בורנשטין וע' מיכלס) בעת"א 52252-12-22 מיום 29.1.2023, שבו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטתה של ועדת השחרורים בוש"ר 9980-11-18 מיום 29.11.2022 בדבר ביטול שחרורו על-תנאי, לפי פרק ג' לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק).

רקע

2.בשנת 2008 נגזר דינו של המבקש ל-20 שנות מאסר בפועל, לאחר שהורשע בהריגה של אחותו.

3.ביום 14.10.2020 החליטה ועדת השחרורים להורות על שחרור מוקדם של המבקש ברישיון לפי סעיף 14 לחוק (להלן: הרישיון); והוא עבר לתכנית שיקום בפיקוח של הרשות לשיקום האסיר – בהוסטל "מפתחות" (להלן בהתאמה: רש"א וההוסטל).

4.ביום 19.4.2021 הוגשה לוועדת השחרורים בקשה דחופה מטעם ההוסטל, להפקיע את הרישיון של המבקש, בהתאם לסעיף 21 לחוק, עקב הפרת תנאי תכנית השיקום שהוכנה עבור המבקש על-ידי רש"א. בבקשה צוין, כי התנהלותו של המבקש בעייתית ואלימה; כי הוא מתנגד לתהליך הטיפולי; וכי הוא משמש גורם שלילי עבור מטופלים אחרים. עוד צוין בבקשה, כי בהתאם להערכה של גורמי המקצוע בהוסטל, נשקפת מהמבקש מסוכנות גבוהה – הן לטווח הקצר, הן לטווח הארוך. בנסיבות אלו, הובהר בבקשה כי אין אפשרות להמשיך את שהותו של המבקש בהוסטל הנדון או בכל הוסטל שיקומי אחר של רש"א.

5.ביום 22.4.2021 קיימה ועדת השחרורים דיון בבקשת ההוסטל, ובסיומו הוחלט, בהסכמת המבקש, להפקיע באופן זמני את הרישיון של המבקש, כך שיוחזר לבין כותלי בית הסוהר, ולהעלות את עניינו לוועדת שחרורים בחלוף חצי שנה.

6.לקראת דיון ההמשך בוועדת השחרורים נערכה חוות דעת של הוועדה המחוזית לטיפול באלימות (להלן: ועדת אלמ"ב), שבמסגרתה הובאה עמדתה כי נכון שהמבקש יישאר בין כותלי בית הסוהר וישולב במחלקת אלימות במשפחה כדי להעמיק את התהליך הטיפולי; וכי במצב הנוכחי אין לאפשר את חזרתו של המבקש להוסטל.

7.ביום 21.12.2021 התקיים דיון המשך בוועדת השחרורים, ובסיומו קבעה הוועדה, לבקשת המבקש, כי הוא יישאר במאסר שנה נוספת, שבמהלכה לא תוכרע הבקשה להפקעת רישיונו; וכי עניינו יעלה לדיון המשך בוועדה בחלוף שנה. היועץ המשפטי לממשלה הגיש עתירה נגד החלטתה של ועדת השחרורים, וטען במסגרתה כי הוועדה לא מוסמכת להורות על הפקעה זמנית של רישיון; וכי יש להורות על הפקעת רישיונו של המבקש לצמיתות. ביום 20.3.2022 התקבלה העתירה באופן חלקי – בית המשפט המחוזי ביטל את החלטת ועדת השחרורים, והחזיר את הדיון לפתחה, כדי שתכריע בבקשת ההפקעה לגופה (עת"א 45039-01-22). ועדת השחרורים בהחלטתה מיום 9.6.2022 שוב נמנעה מקבלת החלטה בבקשת ההפקעה ודחתה את הדיון בעניין זה בשנה נוספת. היועץ המשפטי לממשלה הגיש עתירה נוספת נגד החלטה זו של הוועדה, והעתירה התקבלה בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי מיום 19.9.2022, אשר קבע כי הרכב אחר של ועדת השחרורים ידון בתוך חודשיים בבקשה להפקעת רישיונו של המבקש (עת"א 37631-06-22).

8.לקראת הדיון הנוסף בוועדת השחרורים הוגשה חוות-דעת עדכנית מטעם ועדת אלמ"ב, שבמסגרתה צוין, בין היתר, כי מבחינה טיפולית המבקש "מצוי במקום ראשוני" וכי הוא עדיין מתאפיין בדפוסי התנהגות כוחניים. בהמשך לכך צוין, כי על המבקש להשלים את התהליך הטיפולי עד תום כדי לסגל דרכי התמודדות מתאימות במצבי דחק ולהימנע מהתנהגות אלימה. לנוכח האמור, ועדת אלמ"ב העריכה כי נשקפת מהמבקש מסוכנות גבוהה, והמליצה להשאיר את המבקש בין כותלי בית הסוהר.

כמו כן, מחלקת חינוך, טיפול ושיקום בשירות בתי הסוהר (להלן: המחלקה) ערכה לקראת הדיון בוועדת השחרורים אבחון פסיכולוגי עדכני למבקש, ובהתאם לממצאיו הערכת המסוכנות של המבקש עלתה לרמה בינונית (בהשוואה לאבחון קודם שערכה המחלקה בעניינו של המבקש, שבו הוערכה מסוכנותו כנמוכה), לנוכח הקושי של המבקש ליישם את התהליך הטיפולי "בזמן אמת". לצד זאת, צוינה לטובה המוטיבציה של המבקש ללמוד דרכי התמודדות אדפטיביות. המחלקה המליצה כי המבקש ימשיך בטיפול אינטנסיבי במחלקה לטיפול באלימות במשפחה בבית הסוהר.

9.ביום 29.11.2022 החליטה ועדת השחרורים להפקיע את רישיון המבקש. החלטתה של ועדת השחרורים התקבלה על בסיס מידע גלוי, כמתואר לעיל; ומידע חסוי שהובא לעיונה.

כאמור, נגד החלטת ועדת השחרורים הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את העתירה וקבע בפסק-דינו כי אין מקום להתערב בהחלטתה של ועדת השחרורים. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהמבקש הפר באופן בוטה את תנאי שחרורו המוקדם; וכן התייחס למסוכנות הנשקפת מהמבקש, בין היתר על רקע התנהגותו התוקפנית והמניפולטיבית. לפיכך, נקבע כי הפקעת רישיונו של המבקש "מוצדקת ואף מתבקשת".

על פסק-דין זה נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

10.בבקשתו טוען המבקש כי עניינו מעורר סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית – "האם טעות שנעשתה על ידי רשות ויצרה מצב משפטי חדש [...] עולה כדי נסיבות מיוחדות" שמצדיקות להורות על החזרתו למאסר לתקופה קצרה מאורך תקופת התנאי, בהתאם לסעיף 20(ג) לחוק. יוסבר, כי לעניין זה מתייחס המבקש למסמך שנשלח על-ידי המוסד לביטוח הלאומי לאשתו, ובו צוין, בטעות, כי למבקש אישה נוספת. המבקש טוען, כי מסמך זה הוא שהוביל לדרדור מערכת היחסים בינו לבין אשתו; וכי הדבר השפיע רבות על יחסו כלפי צוות הטיפול בהוסטל. נוסף על כך, המבקש טוען כי נגרם לו עיוות דין בכך שוועדת השחרורים החליטה להפקיע את רישיונו בלי ששמעה את מי שהעסיק אותו לאחר שחרורו המוקדם. עוד טוען המבקש, כי הוועדה ייחסה משקל מופרז להפרותיו את תנאי שחרורו; וכי הפקעה חלקית של הרישיון משקפת תוצאה מידתית יותר בהתחשב במכלול נסיבות העניין.

דיון והכרעה

11.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחים שצורפו לה; וכן בחומר החסוי שהגישה המדינה לעיוני, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

12.בהתאם להלכה הפסוקה, לא בנקל ייעתר בית משפט זה לבקשות רשות ערעור על החלטות בעתירות אסירים, וזאת בייחוד כאשר מדובר בעתירות על החלטותיהן של ועדת השחרורים, שאז עסקינן בבקשות רשות לערער ב"גלגול שלישי". כידוע, רשות ערעור כאמור תינתן רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין (ראו: רע"ב 7806/13 אמיר נ' ועדת השחרורים, פס' 6 (8.1.2014); רע"ב 9444/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 10 (9.1.2018); רע"ב 5153/18 פלוני נ' מדינת ישראל שירות בתי הסוהר, פס' 7 (13.8.2018)). עיון בבקשת רשות הערעור דנן מעלה כי בהתאם לאמות המידה הנ"ל – דינה להידחות. המבקש אמנם טוען, כאמור, כי מתעוררת בעניינו סוגיה משפטית עקרונית – "האם טעות שנעשתה על ידי רשות ויצרה מצב משפטי חדש [...] עולה כדי נסיבות מיוחדות" שמצדיקות להורות על החזרתו למאסר לתקופה חלקית בלבד. אולם, הפקעת רישיונו של המבקש אינה נובעת מטעות שנעשתה על-ידי רשות; אלא מההתנהלות של המבקש עצמו בתקופת שחרורו המוקדם.

אשר ליתר טענותיו של המבקש, הרי שהן נעוצות בעניינו הפרטני בלבד; ולפיכך אף דינן להידחות על-הסף בהתאם לאמות המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" כמתואר לעיל.

13.למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין בתמצית כי לא מצאתי, אף לגופם של דברים, עילה להתערבות בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי ובהחלטת ועדת השחרורים להפקיע את רישיונו של המבקש. החלטה זו נתמכת היטב בחומר החסוי שהומצא, כאמור, לעיוני; ועולה בקנה אחד עם העמדות המקצועיות של הגורמים הרלוונטיים בהוסטל, בוועדת אלמ"ב, ובשירות בתי הסוהר.

14.לנוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.