בר"מ 1911-23 בר"מ 1911-23

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 8.2.2023 (עת"א 69382-01-23, הנשיאה ר' יפה-כ"ץ והשופטים י' עדן ו-ג' גדעון). בית המשפט המחוזי דחה עתירה שהגיש המבקש על החלטתה של ועדת השחרורים לפי חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן בהתאמה: ועדת השחרורים או הוועדה ו-חוק שחרור על-תנאי) מיום 8.1.2023.

2.מקורה של הבקשה שבפני בהליכים הנוגעים להפקעת רישיונו של המבקש לפי פרק ג' לחוק שחרור על-תנאי. ביום 1.6.2021 הורשע המבקש בבית משפט השלום בבאר שבע בשורה של עבירות, ובהן גניבת רכב ונהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח. ביום 31.10.2021 נגזר עליו עונש של 40 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נוספים (ת"פ 34087-02-20, השופט י' עטר). ביום 16.6.2022 הורתה ועדת השחרורים על שחרורו על-תנאי של המבקש ממאסרו בתנאים שפורטו ובכפוף לעמידה בתכנית שיקום בפיקוח רש"א. במסגרת תנאי השחרור שנקבעו למבקש נאסר עליו לעשות שימוש ברכב והובהר כי כל שימוש ברכב יהווה הפרה מהותית של תנאי השחרור.

3.לאחר שהתקבל במשטרה מידע לפיו המבקש נהג ברכב תחת השפעה של סמים מסוכנים, ביום 30.8.2022 הוגשה בקשה להפקעת רישיונו. המבקש הוזמן לדיון בוועדת השחרורים, אך לא התייצב אליו. לקראת הדיון הגישה רש"א עדכון לוועדה לפיו חלה התדרדרות בתפקודו של המבקש בהליך השיקום ובהשתתפותו בו. בנסיבות אלה, ביום 13.9.2022 קיימה הוועדה את הדיון בהיעדרו של המבקש, ובסיומו הורתה על ביטול שחרורו (על-דרך של הפקעת הרישיון) וקבעה כי הוא זכאי לבקש דיון חוזר בעניין בנוכחותו. דיון כזה התקיים ביום 8.1.2023, וגם בסיומו שבה והורתה הוועדה על ביטול השחרור כאמור.

4.ביום 20.10.2022 הוגש לבית המשפט לתעבורה בבאר שבע כתב אישום נגד המבקש המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח, וכן נהיגה תחת השפעת סמים (פ"ל 7173-10-22).

5.ביום 29.1.2023 הגיש המבקש עתירה נגד החלטתה של ועדת השחרורים לבית המשפט המחוזי. בעתירתו טען המבקש כי לא היה מקום להסתמך על כתב האישום שהוגש נגדו כראיה המצדיקה את הפקעת רישיונו, שכן בשלב זה עומדת לו חזקת החפות ביחס לאותו הליך, כך שהיה על ועדת השחרורים להמתין לתוצאות ההליך הפלילי שנפתח נגדו.

6.ביום 8.2.2023 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה בקבעו כי די בעדכון מרש"א ובכתב האישום כדי להצדיק את מסקנת הוועדה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי היה על המבקש לדעת שאם לא יעמוד בתנאי השחרור יופקע רישיונו והוא ישוב אל בין כתלי בית המאסר, וכי ועדת השחרורים יכולה להסתפק בראיות מנהליות, לרבות כתב אישום שהוגש, כדי לבסס את החלטותיה בעניין זה.

7.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקש, עניינו מעורר סוגיה עקרונית באשר להפקעת רישיון בהתבסס על פתיחת הליך פלילי, קודם שהוכרע. עוד מטעים המבקש כי בטרם הפקעת רישיונו היה על הוועדה להמתין להכרעה בשאלת קיומן של ראיות לכאורה, או לכל הפחות לעיין בתיק החקירה. המבקש מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שייחס משקל לעדכון שמסרה רש"א, וזאת משום שרש"א לא הגישה מיוזמתה כל בקשה לביטול שחרורו המוקדם.

8.לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה. כידוע, בית משפט זה ייטה שלא להיעתר לבקשות רשות ערעור על פסקי דין של בתי משפט לעניינים מינהליים הדנים בעתירות על החלטות ועדת השחרורים, אלא במקרה בו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין (ראו: בר"ם 400/23 סיבוני נ' ועדת שחרורים מיוחדת, פסקה 10 (19.3.2023); רע"ב 1651/23 אבו גאנם נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 12 (23.3.2023)). חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני, התרשמתי כי טענותיו נטועות היטב בעובדות הקונקרטיות של מקרה זה. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

9.אף לגופם של דברים לא התרשמתי כי יש ממש בטענותיו של המבקש. כידוע, נקודת המוצא היא שלאסיר אין זכות קנויה לשחרורו המוקדם מאסר, ומשזכה אסיר בשחרור מוקדם מוטלת עליו החובה למלא אחר כל פרט בתנאי שחרורו (ראו למשל: רע"ב 2110/22 מצרי נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (29.3.2022)). על כך יש להוסיף, כי כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, ועדת השחרורים רשאית לבסס את החלטותיה על ראיות מינהליות המעידות על עבירה נוספת שעבר לכאורה האסיר בתקופת התנאי, אף אם ראיות אלה אינן עומדות ברף ההוכחה הנדרש במשפט הפלילי (ראו: רע"ב 5153/18 פלוני נ' מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר, פסקה 8 (13.8.2018); רע"ב 7564/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (12.11.2021)).

10.סוף דבר: הבקשה נדחית.