רע"ב 7564/21 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר-שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטים י' עדן , ע' כהן ו ג' דניאל ) בעת"א 5921-10-21 מיום 13.10.2021, בגדרו נדחתה עתירת המבקשת נגד החלטתה של ועדת השחרורים (כב' השופט (בדימוס) מ' מכליס וחברי הוועדה מר מ' כהן ומר א' יערי ) בוש"ר 59926-07-20 מיום 13.9.2021. בהחלטתה קיבלה ועדת השחרורים את בקשת המדינה להפקעת רישיונו של המבקש בתקופת התנאי שבה היה מצוי החל מיום 22.9.2020 ועד ליום 23.3.2021, וזאת לאחר ששוחרר ממאסר ביום 15.1.2020, ותקופת תנאי קודמת שהושתה עליו (להלן: תקופת התנאי הראשונה ) הוארכה על-ידי ועדת השחרורים ביום 22.9.2020.

2.

החלטתה של ועדת השחרורים הושתתה על ידיעות מודיעיניות מן השנים 2021-2020 אשר הציגה לפניה המדינה. חברי הוועדה ציינו כי מדובר בידיעות רבות ממקורות שונים המלמדות על פעילות פלילית של המבקש במהלך תקופת התנאי, וכי המידע המודיעיני בנדון ניתן להצלבה מתוך מגוון הידיעות. עוד נקבע כי יש ליתן אמון בידיעות המודיעיניות שהוצגו בעניינו של המבקש, ואף צוין כי הארכת תקופת התנאי הראשונה התבססה על ידיעות בדבר פעילות פלילית שחלקה בתחום זהה לזה שבו עוסקות הידיעות המודיעיניות הנדונות. אשר על כן, החליטה ועדת השחרורים להפקיע את רישיון המבקש בתקופת התנאי הנוכחית כאמור.

3.

בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי אין מקום להתערב בהחלטתה של ועדת השחרורים, ואף לא ראה להורות על הפקעה חלקית בלבד של רישיון המבקש או על השבת הדיון בעניינו לוועדה. בתוך כך, נקבע כי ועדת השחרורים ביססה את החלטתה על ידיעות מודיעיניות רבות, אשר נראות מהימנות ומוצלבות, ולפיכך הפקעת רישיונו של העותר למלוא תקופת התנאי היא "מתבקשת ואף מחויבת".

על פסק דין זה נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה, ואף עיינתי בחומר החסוי אשר צירפה המדינה לתגובתה (במעטפה סגורה), באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

5.

הלכה ידועה היא כי לא בנקל ייעתר בית משפט זה לבקשות רשות ערעור על החלטות בעתירות אסירים, וזאת בייחוד כאשר מדובר בעתירות על החלטותיה של ועדת השחרורים, שאז עסקינן בבקשות רשות לערער ב"גלגול שלישי". אשר על כן, נקבע כי רשות ערעור כאמור תינתן רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין (ראו: רע"ב 7806/13 אמיר נ' ועדת השחרורים , פסקה 6 (8.1.2014); רע"ב 9444/17 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (9.1.2018) (להלן: רע"ב 9444/17 ); רע"ב 5153/18 פלוני נ' מדינת ישראל שירות בתי הסוהר , פסקה 7 (13.8.2018) (להלן: רע"ב 5153/18 )). עיון בבקשת רשות הערעור דנן מעלה כי טענות המבקש נסבות על עניינו הפרטני בלבד, ובתוך כך, על טיבן ומשקלן של הידיעות המודיעיניות שהוצגו לגביו. טענות אלה אינן מצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

6.

למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין בתמצית כי אף לגופם של דברים, לא מצאתי עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת, בין היתר, מהנימוקים הבאים.

7.

סעיף 20(א) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על תנאי ) קובע כי אם אסיר ששוחרר על תנאי "עבר עבירה נוספת בתקופת התנאי", אזי "תבטל הועדה את שחרורו ותחייבו לשאת מאסר שאורכו כאורך תקופת התנאי". בהקשר זה, נקבע לא אחת בפסיקה כי בבחינתן של בקשות להפקעת רישיון, ועדת השחרורים אינה כבולה לדיני הראיות , ורשאית לבסס את החלטותיה על ראיות מינהליות המעידות על עבירה נוספת שעבר האסיר בתקופת התנאי, אף אם ראיות אלה אינן עומדות ברף ההוכחה הנדרש במשפט הפלילי (ראו: סעיפים 23(ג) ו-16(ו) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001) . עם זאת, צוין כי שומה על הראיות המינהליות המובילות לכדי הפקעת רישיון, וממילא לשלילת חירות האסיר, להיות ברמת הוכחה גבוהה (ראו: רע"ב 1315/14 אלסאנע נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 9 (19.6.2014); רע"ב 9444/17, בפסקה 11; רע"ב 5153/18, בפסקה 8).

8.

לאחר שעיינתי, כאמור, בידיעות המודיעיניות החסויות אשר הגישה המדינה בעניינו של המבקש, שוכנעתי כי אין מקום להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובהחלטת ועדת השחרורים להפקיע את רישיונו. לאור חסיון הידיעות, לא אכביר כמובן במילים, אך אציין כי מדובר בידיעות מודיעיניות רבות, המלמדות על פעילות עבריינית של המבקש בתקופה שבה היה משוחרר על תנאי, וזאת אף לאחר הארכת תקופת התנאי הראשונה. עוד אציין כי כפי שציינה ועדת השחרורים, הידיעות המודיעיניות האמורות נוגעות, בעיקרן, לפעילות עבריינית מסוג דומה ומשכך מחזקות זו את זו, באופן שמגביר את מהימנותן.

9.

כמו כן, ראיתי לדחות את טענת המבקש לפיה היה באפשרותה של ועדת השחרורים להאריך את תקופת התנאי ובמהלכה להמשיך ולבחון את התנהגותו. בעניין זה, נקבע בסעיף 20(ב) לחוק שחרור על תנאי כי "על אף הוראות סעיף קטן (א) הועדה רשאית, בנסיבות מיוחדות , להחליט, מנימוקים שיירשמו, על המשך השחרור בתנאים..." (ההדגשה הוספה, י.ו.). ואולם, אינני סבורה כי מתקיימות במקרה דנן "נסיבות מיוחדות", כנדרש לשם הארכת התנאי חרף עבירה נוספת שבוצעה במהלכה. זאת, בייחוד משתקופת התנאי הראשונה הוארכה זה מכבר, וחלק מהידיעות המודיעיניות בעניינו הן מהתקופה שלאחר הארכת התנאי כאמור.

10.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.