רע"ב 1652/13 טימור וסילב נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 26.2.2013 (עת"א 27404-12-12, השופטת ו' מרוז ) . בפסק הדין נדחתה עתירת המבקש, אסיר המרצה 37 חודשי מאסר בבית סוהר "השרון", שביקש להורות על שילובו בסבב חופשות.

2.

עתירתו של המבקש, שהוגשה לבית המשפט קמא ביום 13.12.2012, נסבה על סירובו של המשיב לאפשר לו לצאת לחופשה, לרקע קיומו של מידע מודיעיני המצביע על מעורבותו של המבקש בפעילות פלילית (להלן: המידע המודיעיני ). בדיון שהתקיים בפניו ביום 26.2.2013 עיין בית המשפט קמא במידע המודיעיני, ולאחר מכן דחה את העתירה. בפסק דינו של המשפט קמא צוין שתוכנו של המידע המודיעיני מבסס את החלטת המשיב, אף על פי שאין חולק כי, ככלל, המשיב מתפקד באורח תקין בין כותלי הכלא.

3.

בבקשת רשות הערעור המונחת לפני טוען המבקש כי המידע המודיעיני שיוחס לו על ידי המשיב הוא שקרי, ומדגיש את תפקודו החיובי במסגרות הכלא השונות. טענות אחרות מפנה המבקש כנגד פגמים דיוניים שנפלו, לשיטתו, בשמיעת העתירה, ובכלל זה העובדה שכתב התשובה הועבר לידו ביום הדיון בלבד ושמיעת העתירה בפני השופטת אשר הרשיעה אותו בעבירות שבגינן הוא מרצה כיום את עונשו. כחודש לאחר שהוגשה בקשת רשות הערעור הגיש המבקש הודעה מטעמו לפיה הוא פנה באופן עצמאי למשטרת ישראל בכל הנוגע לקיומה של תלונה לגביו, וקיבל מענה המעורר, לשיטתו, סימני שאלה נוספים לגבי אמינותו של המידע המודיעיני שבגינו הוגדר כמי שאינו זכאי לצאת לחופשות.

4.

ביום 21.4.2013 הוריתי למשיב להגיש תגובה לבקשה, וזו הוגשה ביום 26.5.2913. בתגובתו טען המשיב שבקשת רשות הערעור התייתרה ודינה להימחק, לנוכח החלטה חדשה שהתקבלה זה לא מכבר בעניינו של המבקש, המאשרת את יציאתו לחופשה בת 48 שעות. לאחר שהוריתי למבקש להבהיר האם בקשתו התייתרה לנוכח החלטה חדשה זו, הוא הגיש, ביום 2.6.2013, תשובה מטעמו ממנה עלה כי הוא לא יעמוד על בקשת רשות הערעור רק אם יובטח שילובו בסבב חופשות (להבדיל מיציאתו לחופשה בודדת). בהמשך לכך, הוריתי למשיב להבהיר את עמדתו בנוגע לשילובו של המבקש בסבב חופשות. ביום 25.6.2013 הודיע המשיב כי המניעה הביטחונית אשר בגינה נמנעו בעבר חופשותיו של המבקש הוסרה, וכי המבקש משולב כיום בסבב חופשות, בהתאם לנהלים הרלוונטיים. נוכח התפתחות זו, הוריתי למבקש להבהיר האם הוא עומד על בקשת רשות הערעור. בהתאם להחלטתי, הגיש המבקש תשובה נוספת מטעמו, ביום 9.7.2013. בתשובתו אישר המבקש כי הוא משולב כיום בסבב חופשות, אולם הלין על תדירותן הנמוכה – פעם בחודשיים – וביקש להורות כי יתאפשר לו לצאת לחופשה מדי חודש בחודשו.

5.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, בית משפט זה לא נעתר כדבר שבשגרה לבקשות רשות ערעור הנסבות על דחייתה של עתירת אסיר, וכבר נפסק לא אחת כי רשות כאמור תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת היבט ציבורי החורג מעניינו של המבקש (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 8916/03

סיבוני נ' שירות בתי הסוהר , בפסקה 2 (11.1.2004); רע"ב 9837/03 גרסיה נ' מדינת ישראל,

פ"ד נ"ח(2) 326, 330 (2004); 3630/04 מקסימוב נ' שירות בתי הסוהר , בפסקה 5 (22.6.2004) (להלן: עניין מקסימוב )). עניינו של המבקש אינו מעורר כל היבט עקרוני, להבדיל מיישום של העקרונות הנוהגים בתחום זה והובהרו בפסיקתו של בית משפט זה. מחד גיסא, היציאה לחופשה בעת ריצוי מאסר איננה זכות קנויה הנתונה לאסיר באשר הוא, אלא טובת הנאה שהענקתה נתונה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר (ראו: רע"ב 5745/10 סאלח נ' שירות בתי הסוהר , בפסקה י' (21.9.2010); רע"ב 3249/09 מדינת ישראל נ' הרשטיק , בפסקה 13 (30.6.2009) (להלן: עניין הרשטיק )); מאידך גיסא, את שיקול הדעת בעניין זה יש להפעיל באורח שאיננו שרירותי או בלתי שוויוני ועל-פי אמות מידה מסודרות (ראו: רע"ב 5487/09 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הרווחה , בפסקה 11 (4.11.2009); עניין מקסימוב , בפסקה 5; עניין הרשטיק , שם ).

יישומם של עקרונות אלה מוביל למסקנה כי במקרה זה אין עילה להיענות לבקשה, ולמעלה מן הצורך ניתן לציין שזו המסקנה שאליה הייתה מובילה אף החלת הגישה המרחיבה, הגורסת כי יש להחיל אמות מידה מקלות יותר בכל הנוגע לשמיעתן של בקשות רשות ערעור אשר נסבות על החלטות של שירות בתי הסוהר, להבדיל מבקשות הנסבות על החלטות של ועדות שחרורים (כגישתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ברע"ב 425/99 פריניאן נ' שירות בתי הסוהר (11.3.2009)).

6.

זאת ועוד: בנסיבות העניין, מששינה המשיב את עמדתו בכל הנוגע לאפשרות לשלב את המבקש בסבב חופשות, מתייתרת השאלה המרכזית שעליה נסבה בקשת רשות הערעור: האם די היה במידע המודיעיני שבידי המשיב על מנת לבסס את עמדתו הקודמת בעניין. למעשה, כעת קיימת בעניין חופשותיו של המבקש החלטה חדשה, שהעתירה לא נסבה עליה, וממילא היא אף לא נבחנה על-ידי בית המשפט קמא. בנסיבות אלה, חשוב להוסיף גם כי ממילא אף אני איני מביעה כל עמדה בנוגע להחלטה חדשה זו.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית.