רע"ב 1679/14 שמעון חנוכה נ. ועדת השחרורים במקום מושבה בבית הסוהר השרון

בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' סגן הנשיאה א' טל והשופטים י' שפסר ו צ' דותן ) שבגדרו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת ועדת השחרורים שלא לשחררו על תנאי.

1.

ביום 24.1.2011 החל המבקש לשאת בעונש מאסר של 48 חודשים במצטבר, שהוטל עליו לאחר שהורשע בעבירות סחיטה באיומים; סחיטה בכוח; וכליאת שווא, וכן לאחר שהורשע בהליך נוסף בעבירה של גניבה ופריצה לרכב. ביום 8.8.2013 דחתה ועדת השחרורים (להלן גם: הוועדה ) את בקשתו של המבקש לשחרור מוקדם נוכח מידע שהוצג בעניינו, שהעיד על קשרים בינו לבין גורמים פליליים במשפחות פשע. אולם, נוכח התנהגותו החיובית של המבקש קבעה הוועדה כי תדון בעניינו פעם נוספת כעבור שישה חודשים (להלן : ההחלטה הראשונה ). המבקש עתר נגד החלטה זו לבית המשפט לעניינים מינהליים. בהסכמת הצדדים נמחקה העתירה והוסכם כי הוועדה תקיים דיון חוזר בעניינו של המבקש בתוך ארבעה חודשים. ואכן, ביום 12.12.2013 קיימה הוועדה דיון חוזר והחליטה פעם נוספת שלא לשחררו על תנאי. בנימוקיה הפנתה הוועדה לקביעותיה מהדיון הקודם, וציינה כי אף שהומלץ למבקש לעבור הליך טיפולי הוא לא עשה כן ועל כן אין כל שינוי שיש בו כדי להשפיע על ההכרעה. עוד קבעה הוועדה כי תכנית השיקום שהוצגה בעניינו של המבקש אינה מניחה את הדעת ואין בה כדי לאיין את מסוכנותו; כי אף שהמידע שהובא לעיונה אינו חדש, השתייכות המבקש לארגון פשיעה מעוררת חשש כי קשרים אלה יחודשו עם שחרורו; וכי הוא מהווה סכנה לשלום הציבור.

2.

המבקש עתר לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים נגד החלטת ועדת השחרורים. בית המשפט (כב' סגן הנשיאה א' טל

והשופטים

י' שפסר

ו צ' דותן ) דחה את העתירה, לאחר שלא ראה להתערב בקביעות הוועדה. בית המשפט עיין במידע החסוי שהובא לפניו והטעים כי הגם שלא מדובר במידע מהזמן האחרון, תוכנו, ובעיקר השתייכותו של המבקש לארגון פשיעה עובר למאסרו, משליך על הסיכון הנשקף ממנו. עוד קבע בית המשפט כי הגם שהמבקש שוחרר ל-11 חופשות, אין בכך כדי להטות את הכף לטובת שחרורו. בית המשפט הבחין לעניין זה בין החופשות לבין השחרור על תנאי וציין כי בעוד שלפי תנאי חופשתו המבקש מורחק מכפר יונה, לפי תכנית השיקום עליו להתגורר שם עם משפחתו ככל שבקשתו תתקבל.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש מלין על כך שעתירתו נדחתה על סמך מידע חסוי לא עדכני אשר לא חל בו כל שינוי מיום מאסרו. לשיטתו, הסתמכות הערכאות הקודמות על מידע שנותר זהה מיום המאסר כבסיס להכרעה, כמוה כסיכול מראש של כל אפשרות לשחרור מוקדם. עוד טוען המבקש כי מאחר שההכרעה בעניינו התבססה אך ורק על המידע החסוי, לא היה טעם ב"הזדמנות הנוספת" שנתנה לו ועדת השחרורים בהחלטה הראשונה; כי מאמציו הכנים למלא אחר דרישותיה של הוועדה היו לשווא, היות שממילא נקבע כי בהינתן המידע החסוי אין לשחררו; וכי עניינו מעורר סוגיה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור, והיא חובת ההגינות של הרשות המינהלית כלפי אסיר המבקש שחרור מוקדם, במצב שבו קיים מידע חסוי שאין נפקות ל"התיישנותו".

4.

המשיבה מתנגדת לבקשה וסומכת את ידיה על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים. לטענתה, יש לדחות את הבקשה על הסף בהיעדר עילה למתן רשות ערעור, שכן היא תחומה בנסיבותיו הספציפיות של המבקש. כך, נטען כי פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים עוסק בעובדות הפרטניות בעניינו של המבקש וביחס הוועדה לעובדות אלו, באופן שאינו מגלה עילה למתן רשות לערער. לגופם של דברים, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות היות שהמבקש לא הוכיח ששחרורו המוקדם לא יסכן את שלום הציבור. זאת, נוכח מידע הקושר בינו לבין ארגוני פשיעה מרכזיים בארץ; החומר המודיעיני של שירות בתי הסוהר; וחוות הדעת של משטרת ישראל. לעניין זה, מצביעה המשיבה על חומרה מיוחדת שנודעת לארגוני פשיעה ולחזקת מסוכנות הקמה לאסיר המשתייך לארגון כאמור.

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה ואת התשובה, וכן את החומר החסוי שהועבר לעיוני, באתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. ככלל, בבקשת רשות לערער על החלטת בית משפט לעניינים מינהליים הדן בעתירה נגד החלטת ועדת שחרורים, נוהגת אמת מידה מצמצמת. רשות במקרים מעין אלה תינתן כאשר מתעוררת סוגיה משפטית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים (רע"ב 2128/12 פלוני נ' ועדת שחרורים מיוחדת לאסירי עולם במקום מושבה בבית הסוהר מעשיהו , פסקה 8 (2.4.2012); רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , פסקה 4 לפסק דינו של השופט (כתארו אז) א' גרוניס (11.3.2009)). לא ראיתי כי הבקשה שלפניי חורגת מעניינו הפרטני של המבקש. בית המשפט לעניינים מינהליים מצא שאין עילה להתערב בקביעת הוועדה שלפיה מסוכנות המבקש הנלמדת מהחומר החסוי, יחד עם הקשיים הייחודיים המתעוררים מקשריו עם חברים בארגוני פשיעה, אינם מאפשרים את שחרורו המוקדם, אף בהינתן תכנית השיקום שהוצגה. שיקולים אלה באים בגדר השיקולים שאותם מוסמכת הוועדה לשקול לפי סעיף 9 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001. במצב דברים זה, לא ראיתי כי הבקשה שלפניי מקימה עילה למתן רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים לפי אמת המידה האמורה.

הבקשה נדחית אפוא.