רע"ב 1691/21 צבי גור נ. פרקליטות מדינה

1.

מונחת לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, שדחה את עתירת המבקש נגד החלטת ועדת השחרורים שלא לשחררו מוקדם מעונש המאסר. העתירה מתמקדת בשאלה האם המבקש עומד בתנאים הקבועים בחוק שחרור על-תנאי ממאסר, ה תשס"א-2001, ובפרט ביחס לסעיף 10 לחוק. ברקע – הרשעת המבקש בחטיפת ורצח הנער אורון ירדן ז"ל, סחיטה באיומים, חטיפת קטין נוסף, וכן נסיון בריחה ממאסרו. על המבקש נגזרו מאסר עולם, 34 שנות מאסר נוספות לריצוי בחופף ו-9 חודשי מאסר נוספים. עונשו נקצב בידי נשיא המדינה ל-45 שנות מאסר, שמתוכן ריצה כבר כמעט 41 שנים.

2.

עתירת המבקש לשחררו מוקדם נדונה בערכאות השונות, לרבות בית משפט זה, מספר פעמים. ה"גלגול" האחרון בבית משפט זה נדון ברע"ב 4672/20 גור נ' מדינת ישראל (28.7.2020). המבקש כבר העלה בעבר חלק מהטענות שעליהן נסוב הליך זה, כגון הטענה לפיה ועדת השחרורים חרגה מקביעות בית משפט זה ברע"ב 9244/17 (29.3.2018), שבו צוין כי עניינו של המבקש יובא שוב לפני הוועדה; טענות בדבר מידת השינוי שעבר המבקש ביחס להבנת מעשיו וחומרתם; וטענות בדבר השיקול של הפגיעה באמון הציבור. המבקש מוסיף ומציג טענה שטרם לובנה בהליכים קודמים, ה קשורה למצבו הרפואי. לאחר דחיית בקשתו הקודמת של המבקש לשחרור מוקדם לפי החלטת הוועדה הוא חלה, ונתון זה לא נשקל אפוא במסגרת החלטת הוועדה בעבר בהקשר זה (זאת בשונה מטענתו כי יש לשחררו על תנאי מטעמים רפואיים – טענה נפרדת ועצמאית שנשקלה ונדחתה בכל הערכאות). כן התייחס בא כוח המבקש בטיעוניו לעניין של חלוף הזמן.

3.

דין הבקשה להידחות. כאמור, חלק מהטענות שהעלה המבקש כבר נדונו בעבר בוועדת השחרורים ובבתי המשפט. כמובן, יש לבחון את העתירות ואת מצב הדברים הנוכחי, ולא להסתפק בכך שטענות מסוימות נדחו בהליכים קודמים. בקשה בקשה ועתירה עתירה על פי מועד הגשתה ומצב הדברים העדכני. ברם, בנסיבות ענייננו נדרשה הוועדה באופן ענייני גם לטענות שהועלו בעבר, וקבעה כי לא הוצג שינוי כלשהו ביחס אליהן, וכי אין מקום לשנות את ההכרעה בהן גם בהווה. מסקנה זו אינה מבוססת על כך שהטענות נדחו בפעם הקודמת, אלא על כך שגם כיום טענות אלה – כגון הסתמכות על החלטת בית משפט זה, מידת השינוי שעבר המבקש, מידת הפגיעה באמון הציבור ועוד – אינן מצדיקות את שחרור המבקש. בנסיבות אלה, ומכיוון שהמבקש לא הציג עילה להתערבות ערעורית במסקנה זו של הוועדה, נתרכז בהליך זה בנתון החדש, דהיינו מצבו הרפואי של המבקש.

המבקש טוען כי אם מוסיפים את השיקול של מחלתו לכלל השיקולים שביניהן איזנה ועדת השחרורים בהחלטתה הקודמת – הכף נוטה לטובתו. הוא מוסיף כי ועדת השחרורים "התעלמה מהמצב הרפואי הקשה והסופני" שלו. ואולם בניגוד לטענה זו, ועדת השחרורים נדרשה לחוות דעת מומחים, והגיעה למסקנה – שבה אין מקום להתערב במסגרת הנוכחית – כי מצבו הרפואי של המבקש יציב בשלב זה. הוא סיים טיפול מסוים, מצבו הכללי סביר, הוא מתהלך בעזרת מקל הליכה ובאופן יציב וזקוק לעזרה חלקית ברחצה. הוועדה הוסיפה ובחנה את נפקות המצב הרפואי על רקע יתר הנתונים, וקבעה כי לא ניתן לתת בכורה לשיקול הרפואי באופן שיוביל לשחרור המבקש.

ודוקו, הוועדה נדרשה בהרחבה לבחינת מצבו הרפואי של המבקש על פי חוות הדעת המקצועיות שהונחו בפניה, ובחנה "האם יש במצבו הרפואי של האסיר, נכון לעת הזו , כדי לשנות מהחלטתנו" הקודמת (ההדגשה אינה במקור). בראי זה, ההכרעה נטועה בנסיבות המקרה ובקביעות העובדתיות ביחס למצבו הרפואי של המבקש. אף אין בה כדי למנוע מהמבקש אפשרות לפנות לוועדה בעתיד, גם בשים לב לשינויים במצבו הרפואי, וחזקה כי טענותיו יישקלו באופן ענייני בידי ועדת השחרורים. אם כן, מסקנת הוועדה כי בנסיבות העניין מצבו הרפואי של המבקש אינו גובר על יתר השיקולים – אינה מצדיקה התערבות של בית משפט זה.

אשר לעצם חלוף הזמן: כאמור, ההחלטה האחרונה של בית משפט זה ניתנה בתאריך 28.7.2020. יום למחרת הגיש המבקש בקשה חדשה לוועדת השחרורים, וזו נדחתה בתאריך 31.12.2020 – כחמישה חודשים לאחר מכן. ועדת השחרורים אף התייחסה לכך שעל המבקש לרצות עוד יותר מארבע שנות מאסר, ולא מדובר בפרק זמן קצר מספיק כדי לאפשר את שחרורו של המבקש בהינתן יתר השיקולים. די בתיאור זה כדי לקבוע שגם במישור זה אין הצדקה לתת רשות ערעור בנסיבות העניין.

4.

סוף דבר – הבקשה נדחית.