רע"ב 1695/12 סלים היבי נ. מדינת ישראל

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעת"א 60590-01-12 (כב' השופט ר' שפירא ), על פיו נדחתה עתירתו של העותר לצאת לחופשה אל מחוץ לכפר בו הוא מתגורר.

2.

זהו גלגולה השני של עתירת העותר לפני בית משפט קמא, במסגרתה הוא משיג נגד ההחלטה שלא להוציאו לחופשות. בפסק הדין הראשון שניתן בעניינו (עת"א 54277-11-11), נדחתה עתירתו בגין מידע מודיעיני שהצביע על ניסיון מצידו או מצד משפחתו ליצור קשר עם אשתו של סוכן משטרתי סמוי. תצהיר שהוגש במסגרת הדיון בעתירה שנערך על ידי אשתו של הסוכן המשטרתי רק חיזק את המסקנה האמורה. בית המשפט קבע דאז כי די באמור בתצהיר ובעצם הגשתו כדי להצדיק את דחיית העתירה, בנוסף למידע המודיעיני בנידון. נקבע כי שירות בתי הסוהר יבחן את עניינו של העותר תוך פרק זמן של 30 ימים. נפסק, כי יש לבחון גם את האפשרות "להוציא את העותר לחופשה בדרך של הרחקתו מכפרו, באופן שכן יפחית אפשרות של סיכון, כפי שעלה במידעים, ויאפשר בד בבד את יציאתו לחופשה". לאחר חלוף התקופה האמורה, הגיע לידי שירות בתי הסוהר מידע שסווג כבעל מהימנות גבוהה, שעניינו ניסיון בריחה. חרף זאת, שירות בתי הסוהר לא הגדירו כאסיר סג"ב, אולם הוחלט להעבירו לכלא אחר בדרגת ביטחון גבוהה יותר, במסגרתו יבוצע מעקב בתנאים אחרים אחר התנהגותו. מטעם זה, לא אושרה יציאתו לחופשות. לאחר שנדחתה בקשתו פעם שנייה על ידי שירות בתי הסוהר, הגיש העותר עתירה נוספת לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה. נקבע, כי הגם שמדובר במידע יחיד, הרי משהוא מסווג ברמת אמינות "מהגבוהות ביותר". לא נפל כל פגם בהחלטות שירות בתי הסוהר, אשר דחה את הבחינה מחדש של יציאתו של העותר לחופשה עד לאחר חלוף זמן מקבלת המידע המסווג, תוך בדיקת התנהגותו לאורך זמן. החלטת שירות בתי הסוהר שלא "לסמנו" כאסיר סג"ב בשלב זה לא נבעה מאי אמינות המידע אלא מתוך שיקול שלא לפגוע בזכויותיו כאסיר עם שינוי תנאי כליאתו, כאשר פגיעה מידתית פחות עשויה להתקיים עם שינוי סדרי הפיקוח עליו על ידי העברתו למתקן כליאה אחר.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

עיקר טענותיו של העותר הוא כי המידע המודיעיני שהוצג לפני בית משפט קמא שונה בתכליתו מהמידע הקודם אשר הוביל לדחיית עתירתו. גם לגרסת המשיבה אין כל מידע חדש לפיו עלול הוא לסכן את משפחת השוטר הסמוי המתגוררת באותו כפר בתיק העיקרי. לא היה מקום לדחות את עתירתו לאחר שהמשיבה אישרה כי חרף המידע הקיים הוא לא הוגדר כאסיר המתכנן לברוח אלא הועבר לכלא אחר. נטען כי שגה בית המשפט עת לא קבע כי המידע שהוצג לו במסגרת העתירה הקודמת הוא כללי ולא מעודכן. עוד הוא מוסיף, כי המידע המודיעיני החדש לא רלוונטי לבקשתו לצאת לחופשה. הוא מצוי במאסר מזה 22 חודשים ובמהלך תקופה זו לא נתקבל מידע כלשהו המעיד על ניסיון בריחה – דבר המטיל ספק במהימנותו, אשר גם לא נבחנה על ידי בית משפט קמא. מעבר לכך, מדובר "במידע חדש טרי מלפני מספר ימים". אותו מידע חדש הגיע לאחר 30 הימים שהוקצו על ידי בית המשפט בפסק דינו בעתירה הקודמת לבחינת בקשתו הנוספת.

4.

לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובה לה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. עיינתי בחומר החסוי. אכן, חלק ניכר מהמידע הרלוונטי לבחינת יציאתו של העותר לחופשה מיוחס לתקופה שחלה טרם הגשת עתירתו הראשונה של העותר לבית המשפט. עם זאת, המידע הנוסף המצביע על כוונות בריחה, נתקבל טרם ובסמוך להגשת עתירתו השנייה במספר. מבלי להיכנס לגופו של עניין האם עסקינן במידע "טרי", כלשונו של העותר, שהתגבש לאחר החלטת שירות בתי הסוהר שלא להוציאו לחופשה ואם לאו, לא ניתן להתעלם ממידע רגיש זה. הרשות רשאית לשנות החלטתה לכאן או לכאן בהתקיים שינוי נסיבות. עיון בפקודות נציבות שירות בתי הסוהר מעלה כי במסגרת שיקול הדעת המוקנה לרשות עת היא נדרשת לאשר חופשה לאסיר, עליה ליתן דעתה להתנהגותו הצפויה במהלך שהותו בחופשה מחוץ לכותלי בית הסוהר. זאת, בשים לב למידע הקיים עליו ולאפשרות שהוא עלול לא להתייצב לריצוי יתרת מאסרו עם תום החופשה. הרשות רשאית ואף חייבת לשקול מידע באשר לביצוע בריחה או ניסיון שכזה או כוונות לביצוע בריחה, להתייחס למידע מודיעיני הנוגע אליו. זאת, גם אם הסיבה הראשונית בגינה נשללה יציאתו לחופשה איבדה מכוחה. במסגרת שיקולי הרשות בדבר מתן חופשה לאסיר, ייבחן "תפקוד חיובי של האסיר בבית הסוהר". תפקוד זה, מתבטא בין היתר בשמירה על סדרי המשמעת בבית הסוהר. כל מידע שהתקבל ביחס לאסיר, בכל שלב שהוא, מהווה נתון הרלוונטי להכרעה בדבר יציאתו לחופשה. שירות בתי הסוהר רשאי אף ביוזמתו שלו לשנות את התנאים ליציאה לחופשה, כאמור בפקודה האמורה ובכפוף לכללי המשפט המנהלי.

אכן, הרשות באה לקראת המבקש בכך שלא נתנה לו סיווג מחמיר. ברם, אין בכך להצביע על חוסר עקביות מצד הרשות אלא נכונות להתחשב באסיר על מכלול השיקולים הרלוונטיים. בזאת אין פסול, ודאי אין בכך לפסול נקיטת גישה מחמירה יותר לגבי מיקום ריצוי עונש המאסר. זוהי עריכת איזון ראויה על ידי הרשות המנהלית. אין באמור להביע עמדה לגבי החלטות נוספות אם וכאשר תינתנה בעניינו של העותר. חזקה על הרשות שתשקול עמדתה על פי מכלול הנתונים שיהיו לפניה באותה עת. לנימוקים האמורים יש להוסיף את המסגרת הדיונית של הליך זה – בקשה למתן רשות ערעור ולא ערעור בזכות.

5.

העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.