פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
1802/03
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
המבקש:
עמוס שושן קסנטיני
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשה רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 22/1/03
שניתנה על ידי כבוד השופט צ' גורפינקל
בשם המבקש: בעצמו
בשם המשיב: עו"ד דנה
מנחה
החלטה
1.המבקש מרצה עונש מאסר של 4 שנים, 10 חודשים ו-7 ימים – שתחילתו ביום 19.8.99 - בשל עבירות רכוש, החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית, הפרת הוראה חוקית, נהיגה ללא רשיון, נהיגה בזמן פסילה ובריחה ממשמורת חוקית. החל מיום 21.8.02 מסווג המבקש לצורך חופשות בקטגוריה א', שבה מסווגים אסירים שאינם זכאים לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה. המבקש הגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו נגד סיווגו לקטגוריה א'. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' גורפינקל), בהחלטתו מיום 22.1.03, דחה את עתירתו של העותר.
המבקש ביקש להרשות לו לערער על ההחלטה. המשיב השיב על הבקשה.
2.בבקשה אין ממש.
סעיף 36(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן- "פקודת בתי הסוהר") מורה כי:
"השר רשאי, על פי בקשת אסיר, או על פי המלצת נציב, לתת לאסיר, בתנאים שיראו לשר, חופשה מיוחדת שלא תעלה על תשעים ושש שעות---".
השר אצל את סמכותו לפי סעיף 36(א) לפקודת בתי הסוהר לגורמים שונים בשב"ס ובמשטרה. דברים אמורים בסמכות שבשיקול דעת שבגדרו יש לאזן בין עניינו של האסיר לצאת לחופשה לבין ההגנה על שלום הציבור מפני עבירות שהאסיר עלול לעבור בחופשתו ומפני הסיכון הנשקף ממנו לציבור בכלל ולפרטים מסוימים מן הציבור בפרט. בגדר שיקול הדעת יש מקום גם לשיקולים נוספים, שאחד מהם הוא התנהגותו של האסיר בעת יציאתו לחופשות בעבר.
3.בתקופת מאסרו הקודם בשנת 1992, יצא המבקש לחופשה ולא שב מן החופשה במועד. המבקש לא אמר די ובתקופת מאסרו הנוכחי יצא לחופשה ביום 14.8.00, שממנה היה אמור לשוב ביום 16.8.00, אולם גם הפעם לא שב במועד, ורק אחרי שחלפו יותר מעשרה חודשים – ביום 26.6.01 - הסגיר את עצמו. המבקש הפר, אפוא, יותר מפעם אחת את האמון שניתן בו. לא נפל, אפוא, פגם בהחלטתו של שירות בתי הסוהר המצדיק התערבות. יודגש לענין זה כי שיקול הדעת בדבר מתן חופשות לאסירים, לא נמסר לבית המשפט אלא לשירות בתי הסוהר, וכבר נאמר כי:
" השאלה אם המשיב ראוי לקבל חופשות כאלה או אחרות אינה נתונה להכרעה של בית המשפט, לא בית המשפט המחוזי כערכאה ראשונה ולא בית משפט זה כערכאת ערעור --- עיקר הוא ששיקול הדעת נתון בידי שירות בתי הסוהר ולא בידי בית המשפט. הרשות המוסמכת היא שירות בתי הסוהר, שבידו ההחלטה והניסיון, ועליו גם מוטלת האחריות, ולא על בית המשפט" (רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי, פ"ד נב(2) 743, 746. ראו גם: רע"ב 6545/97 מדינת ישראל נ' מחאג'נה, תקדין עליון 97(3) 58).
4.לפיכך, אני דוחה את הבקשה להרשות ערעור.
ניתנה היום, כ"א בתמוז תשס"ג
(21.7.03)
ש
ו פ ט