רע"ב 1859/12 מועתז איברהים חגאזי נ. מדינת ישראל

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע מתאריך 24.1.2012 (כב' השופט ש' פרידלנדר ), בגדרו נקבע כי המבקש יוחזק בהפרדה עד לתאריך 5.7.2012, או עד לשחרורו, לפי המוקדם.

אביא בקצרה את עובדות העניין הצריכות להכרעה.

2.

המבקש הינו אסיר בטחוני המרצה עונש מאסר מצטבר בן 11.5 שנים. מועד שחרורו ממאסר הוא 5.6.2012. המבקש החל לרצות עונש מאסר בן שש שנים בתאריך 6.12.2000, והחל מתאריך 16.1.2001 הוא מוחזק בהפרדה, בעקבות שני אירועים שבהם היה מעורב, אשר גרמו גם להארכת תקופת מאסרו הכוללת. האירועים הנ"ל יפורטו בקצרה להלן:

(א)

בתאריך 15.1.2001 גרם המבקש לחבלה חמורה בפניהם של שני סוהרים, באמצעות סכין גילוח. בגין מעשים אלה הורשע המבקש על פי הודאתו בבית משפט השלום ברמלה, ונגזר עליו עונש מאסר של שבע שנים, מתוכן חמש שנים לריצוי בפועל ושנתיים על-תנאי, כשהתנאי הוא שבמשך שלוש שנים לא יעבור המבקש עבירת גרימת חבלה חמורה. מתוך עונש המאסר בפועל, נקבע כי שנה וחצי ירוצו בחופף, והיתרה במצטבר לתקופת מאסרו הקודמת.

(ב)

בתאריך 15.11.2003 גרם המבקש, בעת שהוחזק באגף ההפרדה , לחבלות חמורות בפניו של סוהר נוסף. המבקש הועמד לדין בגין אירוע זה, ונגזר עליו עונש של ארבע שנות מאסר בפועל, מתוכן שנתיים שירוצו במצטבר למאסרו.

הנה כי כן בעקבות הרשעותיו הנוספות של המבקש הוא מרצה עונש מאסר מצטבר בן 11.5 שנים.

להשלמת התמונה יש לציין כי המשיבה מסרה בתגובתה לבקשה כי הסיבה להשארתו של המבקש בהפרדה היתה, בנוסף לאירועים שתוארו לעיל, גם העובדה כי התקבלו בעניינו מידעים סודיים מסוימים שהראו כי המבקש לא חדל מהתנהלותו השלילית.

3.

בתאריך 20.12.2011 הגיש שירות בתי הסוהר בקשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע, המכוונת להארכת החזקתו של המבקש בהפרדה, החל מתאריך 5.1.2012, וזאת בהתאם לנדרש על פי סעיף 19ה ל פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: הפקודה ). לבקשה צורפו חוות דעת מאת עובדת סוציאלית, וחוות דעת רפואית, המעידות כי המבקש הינו כשיר להמשיך להיות מוחזק בהפרדה. כמו כן צוין כי קיים מידע סודי בעניינו של המבקש, אשר בית המשפט הנכבד מתבקש לעיין בו.

4.

בתאריך 24.1.2012 התקיים דיון בבקשה, שבמסגרתו סירב המבקש לכך שבית המשפט הנכבד יעיין במידע הסודי, ובהתאם לכך בית המשפט נמנע מלעיין בו (אם כי מפסק הדין ומפרוטוקול הדיון עולה כי בית המשפט היה מודע, ככל הנראה, לחלק מאותו מידע, שנחשף בפניו בגדרי הדיון בבקשה הקודמת להחזקתו של המבקש בהפרדה).

בסופו של הדיון קיבל בית המשפט הנכבד קמא את בקשת ההארכה, וזאת נוכח העובדה שהמבקש נמצא כשיר להחזקה בהפרדה, ובהתחשב בכך שבית המשפט הנכבד סבר כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של המבקש בדרך אחרת.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

מבקשתו של המבקש, אף שהיא איננה ברורה לחלוטין, ניתן להבין כי הוא סבור שיש מקום לשנות מן ההחלטה, מושא בקשת רשות הערעור, שכן היא איננה נותנת, לשיטתו, את המשקל הראוי לכלל הנתונים הרלבנטיים במכלול.

6.

המדינה ציינה בתגובתה מתאריך 28.3.2012 כי לדידה יש לדחות את הבקשה על הסף, מאחר שהיא איננה מעלה שאלות בעלות חשיבות כללית, או השלכות רוחב, החורגות מעניינו הפרטי של המבקש. לחלופין המדינה סבורה כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה, וזאת מאחר שלשיטתה לא נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד.

7.

זה המקום לציין כי בתאריך 2.4.2012 נמסרו לי החומרים הסודיים שקיימים בעניינו של המבקש, ובעקבות זאת עיינתי בהם, לצורך הכרעה בבקשה, בהתאם לסעיף 19ח לפקודה (וראו: רע"ב 4394/11

מוסלי נ' מדינת ישראל ( לא פורסם, 8.11.2011) (להלן: פרשת מוסלי )). כמו כן מסרה המדינה בתגובתה בתאריך 28.3.2012 את הדו"חות המקצועיים הנוגעים למבקש – חוות-הדעת הסוציאלית וחוות-הדעת הרפואית בנוגע להחזקתו בהפרדה.

משהובהרה גדר המחלוקת ונאספו הנתונים הרלבנטיים – ניתן לעבור איפוא עתה להכרעה, ולכך אגש מיד בסמוך.

8.

דין הבקשה – להידחות על הסף , מהטעמים שיובאו בקצרה להלן.

9.

כלל הוא כי רשות ערעור על החלטה בעתירת אסיר תינתן במשורה, ובמקרים חריגים שבהם מתעוררת סוגיה עקרונית או בעיה משפטית בעלת תחולה כללית. הלכה זו חלה אף על עתירות אסיר הנוגעות להחזקה בהפרדה (ראו: רע"ב 3713/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.8.2004); רע"ב 10/06 אטיאס נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 9.5.2006)).

בחינת נסיבות המקרה שלפנינו מעלה כי הוא איננו נמנה על החריגים לכלל הנ"ל, שכן בקשתו של המבקש מוגבלת לבחינת עניינו הפרטי ואין היא מעלה כל שאלה עקרונית, או סוגיה בעלת השלכות-רוחב. דין הבקשה להידחות, איפוא, ולו רק מטעם זה בלבד.

10.

בשולי הדברים בעניין זה ראוי לציין כי ב פרשת מוסלי הוצעה גם האפשרות להחיל על עתירות אסיר, הנוגעות להחזקה בהפרדה – אמת-מידה מחמירה פחות, בכל הקשור לבחינת הבקשה לרשות ערעור, וזאת נוכח העובדה כי המדובר בתקיפה ערעורית ראשונה הנערכת כנגד הכרעתו של בית המשפט המחוזי בענין (ראו: שם , פיסקה 8). ואולם דומני כי גם לפי מבחן "מרחיב" שכזה – אין מקום ליתן כאן רשות ערעור, נוכח העובדה שאף לגופו של עניין לא נפל פה, לשיטתי, פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד. אסביר: המבקש שלפנינו גילה התנהגות אלימה שכוונה בעבר כלפי סוהרים בבית הכלא שבו הוא ריצה את עונשו. יתר על כן – התנהלותו האלימה של המבקש לא פסקה אף כשהוא הושם בהפרדה. נתונים אלה (ביחד עם העובדה שמהמסמכים שצורפו לתגובת המדינה מלמדים כי מסוכנותו של המבקש לא פחתה עם הזמן) – מוליכים למסקנה כי הכרעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד להמשיך ולהחזיק את המבקש בהפרדה – בדין יסודה.

ההחזקה בהפרדה נדרשת כאן, איפוא, על מנת למנוע: " פגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין של בית הסוהר ", וכן לשם: "מניעת עבירת אלימות" (ראו: סעיפים 19ב(4), 19ב(5) רישא לפקודה).

11.

אם בכל האמור לעיל לא די, הרי שגם המידע הסודי בעניינו של המבקש – שאותו אינני יכול, מטבע הדברים, לפרט – תומך אף הוא בתמונה העובדתית שתוארה לעיל, והוא מחזק את הצורך להמשיך ולהחזיק את המבקש בהפרדה.

12.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית בזאת.