רע"ב/רעב"ס 1875-23 רע"ב/רעב"ס 1875-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט מיכאל קרשן) בעת"א 164-03-23 מיום 5.3.2023 (להלן: פסק הדין), במסגרתו נדחתה עתירת המבקש להתיר לו לצאת לחופשה חריגה לצורך השתתפות בחתונת אחיו, אשר עתידה להתקיים ביום 8.3.2023.

2.המבקש מרצה עונש מאסר בפועל לתקופה של תשע שנים בגין עבירות המתה בקלות דעת והחזקת נשק שלא כדין, וזאת החל מיום 11.9.2020. ביום 1.3.2023, הגיש המבקש עתירה ליציאה לחופשה חריגה, לצורך השתתפות בחתונת אחיו. העתירה נדחתה בפסק דין קצר, לאחר שבית המשפט קמא עיין, בהסכמת המבקש, בחומר מודיעני רלוונטי, והגיע למסקנה כי הטעמים להתנגדות המשיבה מבוססים בחומר המודיעיני שהוצג.

3.במסגרת הבקשה שלפניי טוען המבקש כי פסק הדין מתעלם מעמדת משטרת ישראל, אשר לא התנגדה ליציאתו של המבקש לחופשה, ומתבסס על התנגדות מודיעין שירות בתי הסוהר בלבד, באופן בלתי סביר. לטענת המבקש, בקשה לחופשה חריגה לצורך השתתפות באירוע המנוי בפרק ח' לפקודת נציבות בתי הסוהר (פקודה מספר 04.40.00), יכולה להתקבל גם כאשר נתוניו האישיים של האסיר אינם "מושלמים". לשיטת המבקש, הוא עומד בסטנדרט ההתנהגות הנדרש על מנת שבקשתו תתקבל. יתרה מכך, ובין היתר לנוכח שילובו של האסיר במחלקת שיקום ייעודית לטיפול באלימות, ובהינתן היקף השעות המצומצם המצוין בבקשה, סבור המבקש כי אין לשלול את יציאתו לחופשה חריגה.

4.דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. הלכה היא כי בית משפט זה לא יתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי הדן בעתירות אסירים, וזאת למעט במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה עקרונית או שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו: רע"ב 8231/19 ניאמצ'יק נ' מדינת ישראל, פסקה 5 והאסמכתאות שם (23.12.2019); רע"ב 4144/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (16.7.2019)). לא מצאתי כי הבקשה שלפניי נמנית עם אותם מקרים חריגים, ולמעשה, המבקש אף לא טוען לכך. אף אם נחיל במקרה דנן את הגישה המקלה למתן רשות ערעור "בגלגול שני" (ראו חוות דעתו של השופט אשר גרוניס ברע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009)), המסקנה המתבקשת היא שדין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערר נדחית.