רע"ב 2083/21יוסף נחושתן נ. שירות בתי הסוהר

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט העמית אברהם טל ) מיום 22.3.2020 ב עת"א 51529-02-21 , במסגרתה נדחתה עתירת המבקש

נגד החלטת שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ) הדוחה את בקשתו ליציאה לחופשה לרגל חג הפסח.

1.

ביום 18.2.2021 פנה המבקש – אסיר המרצה עונש מאסר של כ-10 שנים בגין ביצוע עבירות מין, לשב"ס בבקשה לאשר לו לצאת לחופשה מיוחדת או לחלופין לחופשה רגילה בת 72 שעות לרגל חג הפסח. משבקשתו האמורה נדחתה, הגיש המבקש עתירה מנהלית נגד החלטת הדחייה לבית המשפט המחוזי. העתירה תוקפת בעיקרה את הוראת שעה – פקודת נציבות בתי הסוהר 04.40.00 – חופשות אסירים (להלן: נוהל הנציבה ו- פקודת הנציבות, בהתאמה) מיום 7.2.2021, הקובעת כי לצורך מניעת התפשטות נגיף הקורונה במתקני הכליאה, יציאות אסירים לחופשה יותרו רק מכוח הוראות פרק ח' לפקודת הנציבות, שכותרתו " חופשה מטעמים מיוחדים ". בהקשר זה, טוען המבקש לשניים: ראשית , כי נוהל הנציבה ניתן בהיעדר סמכות, שכן אמות המידה להפעלת שיקול הדעת בעניין יציאת אסירים לחופשות נתונה באופן בלעדי לשר לביטחון פנים ;

שנית , כי אפילו נניח שהנוהל האמור ניתן בסמכות, שהרי מיישומו על עניינו של המבקש עולה כי היה מקום להיענות לבקשתו, וזאת משהוא נופל בגדר סעיף 2(יג) לפרק ח' לפקודת הנציבות, הקובע כי ניתן לאשר יציאה לחופשה מיוחדת " בשל נסיבות הומניטריות חריגות ומיוחדות ".

2.

ביום 11.11.2020, לאחר שקיים דיון במעמד הצדדים, דחה בית המשפט קמא את העתירה בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור דנן. לעניין הרכיב המתייחס לחופשה מיוחדת, סבר בית המשפט קמא כי מה סיפא לנוהל הנציבה, הקובע כי הנוהל יעמוד בתוקפו למשך חודש ימים או עד " להחלטה אחרת של השר לביטחון פנים ..." ניתן ללמוד כי השר לביטחון פנים אכן הסמיך את הנציבה לתתו, באופן השומט את הקרקע תחת טענת המבקש להיעדר סמכות. בהתבסס על מסקנתו זו, קבע בית המשפט כי לא נתקיימו בעניינו של המבקש נסיבות חריגות המצדיקות מתן חופשה מיוחדת. בדומה, לעניין החלופה של חופשה רגילה, קבע בית המשפט כי במסגרת הנוהל העדכני של שב"ס לעניין זה, חופשות רגילות הוגבלו לפרק זמן של עד 24 שעות, ומכל מקום גם אותו לא ניתן יהיה להתיר בנסיבות אלה, משחופשת הפסח ארוכה בהרבה.

3.

בבקשת רשות הערעור, חוזר המבקש על עיקר טענותיו בפני בית המשפט קמא, וטוען כי שגה בית המשפט בדחותו את העתירה.

4.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, בית משפט זה לא יתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי הדן בעתירות אסירים, אלא במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה עקרונית או שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני של האסיר (ראו: רע"ב 4277/20 שירות בתי הסוהר נ' מרעי , פסקה 3 (24.6.2020); רע"ב 8231/19 ניאמצ'יק נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (23.12.2019); רע"ב 4144/19 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (16.7.2019)). סבורני כי בקשת רשות הערעור אינה עומדת באמות המידה האמורות.

5.

אף לגופם של דברים, סבורני כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. הסוגיה של חופשה מיוחדת מוסדרת בפרק ח' לפקודת הנציבות, הכולל רשימה סגורה של עילות המאפשרות יציאה לחופשה מיוחדת, וסעיף סל אחד המעוגן בסעיף 2(יג), המתייחס למקרים שבהם נתקיימו " נסיבות הומניטריות מיוחדות ". בענייננו, כאמור, בטענתו לזכאותו לחופשה מיוחדת, המבקש סומך את ידיו, בעיקר, על היעדר תוקפו, לשיטתו, של נוהל הנציבה, מחמת היעדר סמכות. דא עקא: עיון בנוהל הנציבה מעלה כי כל עניינו בהגבלת ההיתר ליציאת אסירים לחופשות, לחופשות מן הסוג של " חופשה מיוחדת " לפי פרק ח' לפקודת הנציבות, הא ותו לא. במצב דברים זה, משבחר המבקש לעתור לחופשה מיוחדת, הרי שבין אם הנוהל תקף ובין אם לאו, ההוראות הרלוונטיות בעניינו הן הוראות פרק ח' לפקודת הנציבות. ואכן, ביישומן של הוראות פרק ח' על המקרה הנדון, עולה כי עניינו של המבקש אינו נמנה בגדר אף אחת מהעילות הסגורות המנויות בו. אף בסעיף הסל, עליו סומך המבקש, אין כדי להועיל לו, שהרי כפי שקבע בית משפט זה בעבר, אין בחופשת חג כדי להוות " נסיבות הומניטריות חריגות ומיוחדות " (ראו, למשל: רע"ב 2668/18, קליין נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 10 (30.3.2018)). משכך, ברי כי אין המבקש זכאי ל"חופשה מיוחדת", כהגדרתה בפקודת הנציבות, וזאת, כאמור, במנותק משאלת תקפותו של נוהל הנציבה.

6.

בדומה, לעניין חופשה רגילה, הרי שהמבקש לא הצביע בבקשת רשות הערעור על כל טעם מדוע יש לתתה בנסיבות המקרה הנדון, כאשר כל התייחסותו לעניין זה מצטמצמת לתיאור אינפורמטיבי של ההוראות המסדירות אותה לעת הזו (ראו סעיף 4 לבקשת רשות הערעור). די בכך על מנת לדחות אף רכיב זה בבקשת רשות הערער.

7.

המבקש מתבסס בטיעוניו על הערה שהערתי ברע"ב 8637/20 בן חיים נ' שירות בתי הסוהר (10.1.2021) ביחס לסמכות ראש אגף האסיר בשב"ס להוציא נוהל, שהגביל בשעתו יציאת אסירים לחופשות בשל מגפת הקורונה (להלן: נוהל ראש אגף האסיר ). ואולם, נוהל ראש אגף האסיר אינו הנוהל הרלוונטי לעת הזו, שכן בין לבין הוציאה נציבת שב"ס את נוהל הנציבה. ממילא אין ללמוד מהתם להכא. בכל הנוגע לתוקף נוהל הנציבה, הרי שמעבר לאמירה סתמית כי הוא ניתן ב"חוסר סמכות", אין בבקשת רשות הערעור כל טיעון משפטי של ממש. פשיטא כי באמירות בעלמא אין די על מנת לסתור את חזקת תקינות פעולת המנהל.

8.

סוף דבר : בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.