רע"ב 3761/21 יהודה גניש נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט העמית אברהם טל ) מיום 19.5.2021 ב עת"א 965-05-21 , במסגרתה נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ) שלא לשלבו בסבב חופשות.

1.

המבקש, יליד שנת 1965, הוא אסיר המרצה עונש מאסר ראשון בן 26 חודשים בגין הרשעתו בשורה של עבירות מרמה וזיוף לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977. ביום 13.5.2021 דחה שב"ס את בקשת המבקש לשילובו בסבב חופשות, וזאת לנוכח אי שילובו בהליך טיפולי ייעודי לעברייני מרמה, בצירוף מידע מודיעיני שלילי הקיים בעניינו. משבקשתו האמורה נדחתה, הגיש המבקש עתירה מנהלית נגד החלטת הדחייה לבית המשפט המחוזי. בעתירה זו, טען המבקש, בתמצית, כי החל ממועד מאסרו, פעל נמרצות על מנת להשתלב בהליך טיפולי, אלא שהדבר לא הסתייע בעקבות גורמים אשר אינם בשליטתו, ובכללם היעדר מקום פנוי בקבוצה מתאימה והתנהלות רשלנית מצד הגורמים הרלוונטיים בשב"ס. במצב דברים זה, כך לטענתו, אין הצדקה להתנות את שילובו בסבב חופשות בהשתתפותו בהליך טיפולי, מסקנה המתחזקת בהינתן התרשמותו החיובית של שב"ס מתפקודו ומהתנהלותו לאורך תקופת המאסר שריצה עד כה.

לעמדת שב"ס, מנגד, אמנם מדובר באסיר חיובי, אשר הביע מוטיבציה לשנות מאורחות חייו ולהשתלב בהליך טיפולי בתחום העבירות בהן הורשע, אולם בהינתן שטרם שולב בהליך טיפולי, ובשים לב למידע המודיעיני השלילי הקיים בעניינו, המעורר חשש מיציאתו אל מחוץ לכותלי הכלא , הרי שלא ניתן לשלבו בסבב חופשות בעת הזו.

2.

ביום 19.5.2021, לאחר שקיים דיון במעמד הצדדים ועיין בחומר המודיעיני שהונח לפניו, דחה בית המשפט קמא את העתירה בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור דנן. בנמקו את החלטתו, בית המשפט עמד על כך כי " גם אם גורמי הטיפול בשב"ס לא השלימו את מלאכתם על מנת שהעותר יוכל להשתלב בהליך טיפולי, הרי שהעובדה שלא עשה כן איננה שנויה במחלוקת" , וכי המידע המודיעיני הקיים בעניינו מלמד על "התנהגות מרמתית" של [המבקש] שיש בה לכשעצמה כדי לדחות את בקשתו לצאת לחופשות ".

3.

בבקשת רשות הערעור שלפניי, חוזר המבקש על עיקר טענותיו בפני בית המשפט המחוזי. המבקש מוסיף וטוען כי התנהלות שב"ס, המתנה את שילובו בסבב חופשות בהשתתפותו בהליך טיפולי, אולם באותה נשימה נמנע משילובו בהליך כאמור חרף בקשותיו החוזרות והנשנות שייעשה כן, פוגעת פגיעה קשה בזכויותיו. לעניין החומר המודיעיני, טוען המבקש כי בית המשפט הביע את דעתו כבר במעמד הדיון כי " לא מדובר במידע מן החמורים ", מסקנה הנתמכת, בין השאר, בכך שלא נשללה ממנו כל טובת הנאה, ולא נפתחה נגדו חקירה פלילית על יסוד המידע המדובר. בנוסף, לטענת המבקש, התנהלות זו של שב"ס משליכה לרעה על סיכוייו להשתחרר בשחרור מוקדם, שכן שילובו של אסיר בתכנית טיפולית ויציאתו לחופשות, מגדילים את סיכוייו לקיצור תקופת מאסרו.

4.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, בית משפט זה לא יתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי הדן בעתירות אסירים, אלא במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה עקרונית או שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני של האסיר (ראו: רע"ב 4277/20 שירות בתי הסוהר נ' מרעי , פסקה 3 (24.6.2020); רע"ב 8231/19 ניאמצ'יק נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (23.12.2019); רע"ב 4144/19 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (16.7.2019); רע"ב 2083/21 נחושתן נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 4 (26.3.2021)). לא מצאתי כי הבקשה שלפניי עומדת באמות המידה האמורות, וזאת אף אם נבחן אותה לפי הגישה המקלה באמות המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שני" (ראו חוות דעתו של השופט (כתוארו אז) אשר גרוניס ברע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009)). חרף האצטלה העקרונית שהמבקש מבקש לשוות לבקשה, היא אינה מעוררת כל שאלה מהותית או בעלת חשיבות ציבורית כללית, וכל כולה נטועה בסבירותה של החלטה שניתנה בעניינו הפרטני של המבקש. החלטה זו מבוססת, בין השאר, על מידע מודיעיני קונקרטי הקיים בעניינו, ועל חוות דעת מקצועית מאת גורמי השיקום והטיפול המוסמכים. די בכך על מנת לדחות את הבקשה.

5.

אין צורך לומר, כי ככל שהדבר עדיין אפשרי, מן הראוי לשלב את המבקש בהליך טיפולי בהקדם, לטובת עניינו ולטובת הכלל.

6.

סוף דבר : בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.