רע"ב 2150/18 עמית רובשקין נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בעבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש ואיומים. הוועדה הרלוונטית בבית המאסר שבו הוא מרצה חצי שנת מאסר סירבה לאפשר לו לצאת לחופשה מיוחדת לשם השתתפות בחתונת אחותו, לנוכח המסוכנות שעדיין נשקפת ממנו כלפי בת זוגו. בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע דחה את עתירת המבקש בקבעו כי לא נפל בהחלטה זו פגם המצדיק את התערבותו של בית המשפט. מכאן הבקשה הנוכחית למתן רשות ערעור.

2.עסקינן בהחלטה מינהלית. הלכה היא כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו של הגורם המינהלי שקיבל את ההחלטה, אלא המבחן המשפטי הוא האם מצויה החלטת הגורם המינהלי בגדרי מתחם הסבירות. בענייננו הודגש על ידי הגורם המינהלי כי לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת כלפי קרבן העבירה, אם יצא המבקש לחופשה. נתונים נוספים שקיבלו משקל הם סיווגו של המבקש כאסיר שביצע עבירות אלימות במשפחה בקטגוריה א', והמלצת שירות בתי הסוהר שלא לאשר את החופשה, גם לנוכח העובדה שהמבקש אינו מכיר באחריותו למעשים שביצע, אלא טוען כי בת זוגו היא שתקפה אותו. המבקש טוען בבקשתו כי המעשים בוצעו לפני כמה שנים, כי התנהגותו במהלך מאסרו טובה וכי במהלך משפטו היה חופשי – אך אין בבקשה הכחשה או התמודדות עם הנימוקים שנתן הגורם המינהלי להחלטתו, ושעליהם סמך בית המשפט לעניינים מינהליים את הכרעתו. בנסיבות אלה הבקשה אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור.

3. הבקשה נדחית.