רע"ב 221/07 נאזר נאג'ר נ. שירות בתי הסוהר

המבקש, אזרח ערבי ישראלי שהיה בעבר תושב השטחים, הורשע בעבירות שוד וגניבת כלי רכב, בגינן נושא הוא בעונש מאסר בן 13 שנים ומחצה בכלא איילון. משריצה המבקש כרבע מתקופת מאסרו, ביקש לאפשר לו לצאת לחופשות, כפי הנהוג במסגרת "סבב החופשות" בכלא זה. שירות בתי-הסוהר סרב להיעתר לבקשתו, וכנגד החלטה זו ערר הוא לבית-המשפט המחוזי בתל אביב יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים.

בפתח דבריו, ציין בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד), כי עמדתו העקרונית העכשווית של שירות בתי-הסוהר הינה כי יש להתייחס למבקש כאל אזרח ישראלי לכל דבר ועניין. עם זאת, נקבע, על יסוד מידע מודיעיני חסוי שהוצג בפני בית-המשפט, כי קיים חשש פן המבקש לא ישוב אל כותלי הכלא לאחר חופשתו.

כנגד פסק-דין זה עותר המבקש כי תינתן לו רשות לערער, בטענה כי עניינו מעלה שאלה עקרונית, היינו, האם ראוי כי העובדה שהיה בעבר תושב השטחים תמנע ממנו לקבל את הזכויות המוקנות לאזרח ישראלי מן השורה, ובכלל זה, שלילת זכותו לצאת לחופשות.

אין בידי להיעתר לבקשה זו. אף שהמבקש מנסה לשוות לבקשתו צביון כללי ולהציגה כמעלה שאלה עקרונית, הרי היא מתוחמת לנסיבותיו האישיות, ותו לא. השקפתו של המבקש, כפי שהיא באה לידי ביטוי בטיעוניו, יוצאת מנקודת הנחה שגויה, לפיה ככל אסיר אזרח ישראל, זכאי הוא לצאת לחופשות. ברם, הלכה היא כי אין אסיר זכאי לצאת לחופשה, ואם בסופו של יום היא מוענקת לו, הרי זו פריבילגיה, ולא זכות מוקנית. זאת ועוד, בית-משפט קמא ציין מפורשות, כי עמדתו נתמכת בחומר מודיעיני שהוצג בפניו, המורה על חשש להימלטות מריצוי יתרת העונש, העומדת על שמונה שנים נוספות. משלא עלה בידי המבקש להצביע על פגם כלשהו בהחלטות אלו, דין בקשתו להידחות, וכך אני עושה.