רע"ב 2354/15 ישועה משה לדה נ. שירות בתי הסוהר

מונחת בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עת"א 14764-10-14, כב' השופטת מ' ברנט ), לפיה נדחתה עתירת המבקש לשלבו בסבב חופשות, לנוכח מסוכנותו והעדר טיפול (להלן: ההחלטה ).

1.

המבקש מרצה עונש מאסר בן 5 שנים, שתחילתו מיום 24.7.2011, בגין עבירות של אינוס ומעשה מגונה במסגרת עבודתו בבית חולים. המבקש מכחיש את ביצוע המעשים המיוחסים לו. בדיון ראשוני שהתקיים בבית המשפט המחוזי בעניין עתירת המבקש לשלבו בסבב חופשות, נקבע כי עמדת המשיב המתנה את יציאת המבקש לחופשות בהשתתפותו בהליכים טיפוליים מקובלת, וכי חזקה על הגורמים הטיפוליים שיבחנו זאת גם בהינתן הכחשת המבקש. לאחר מכן הועברה הודעת עדכון מטעם המשיב, לפיה ניתן לשלב אסירים המכחישים את ביצוע העבירה בקבוצות פסיכו-חינוכיות, שלא מתקיימות במחלקות לעברייני מין. הוצע למבקש לעבור לבית סוהר אחר לבחינת שילובו בטיפול אך הוא סרב.

בדיון נוסף, הצהיר המבקש כי הוא מוכן לעבור לבית סוהר אחר אם יש בו טיפול לעברייני מין מכחישים. ניתנה החלטה שלפיה יעדכן המשיב היכן ומתי נפתחת קבוצה כזו ותיבחן התאמת העותר לטיפול במסגרתה. המשיב מסר כי קבוצה טיפולית לעברייני מין אמורה להיפתח בכלא מעשיהו במהלך חודש מרץ 2015.

בדיון האחרון שהתקיים בעניין המבקש בבית המשפט קמא, התברר כי ראש תחום טיפול ושיקום עדכן כי המבקש עבר ראיון לבדיקת התאמתו לקבוצות פסיכו-חינוכיות לעברייני מין. המדובר בקבוצה ראשונית לאסירים השפוטים בגין עבירות מין ואינם יכולים או אינם מתאימים להשתלב במחלקה הטיפולית. לדברי ראש תחום טיפול ושיקום, המבקש לא היה מעוניין למסור את פרטיו האישיים בתחילת השיחה, מסר בהמשכה כי הוא מעוניין בקבוצה רק לצורך קידום חופשותיו ואינו סבור כי הוא זקוק לטיפול. לאורך הריאיון הוא שיתוף פעולה באופן חלקי, מתחכם ואנטגוניסטי, תוך שלילת נזקקות לטיפול והבעת הסכמה פסיבית בלבד.

על רקע דברים אלה, שבית המשפט קמא לא מצא להסתייג מהם, נקבע כי המבקש משתף פעולה לעניין שילובו בקבוצה לצורך "רווחים משניים בלבד". קביעה זו, לצד העדר טיפול למבקש, הביאה את בית המשפט המחוזי למסקנה כי החלטת המשיב שלא לשלב את העותר בסבב חופשות היא סבירה. עוד נקבע כי קיימת מסוכנות בעותר. העתירה נדחתה, ומכאן הבקשה שבפניי.

2.

לטענת המבקש, המשיב התחייב בפני בית המשפט קמא לבדוק פתיחת קבוצות בבתי סוהר אחרים, והוא מצידו התחייב כי אם תיפתח קבוצה הקולטת מכחישים יהיה מוכן לעבור בית סוהר. עוד נטען כי המשיב מעלה גרסאות סותרות לעניין אי שילובו של המבקש בטיפול. המבקש מוסיף כי המשיב התרשל בכך שלא בדק במחוז הצפוני האם נפתחת קבוצה כזו, בעוד שבפועל נפתחה ואף נקלט אליה אסיר מכחיש אחר. לאחר הגשת הבקשה למתן רשות ערעור, הגיש המבקש לתיק זה את החלטת ועדת השחרורים בעניינו, אשר דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם על תנאי. יחד עם זאת, הוסיפה הוועדה כי אם ישתלב המבקש בקבוצה של מכחישי עבירות מין, הרי שפתוחה בפניו הדרך להגיש בקשה מחודשת בפני ועדת השחרורים.

אחר הדברים האלה, הגיש המבקש הודעה נוספת (להלן: הודעת המבקש ). לטענתו, עובדת סוציאלית הציעה לו העברה לבית סוהר "אשל" בדרום לשם קליטה בטיפול. המבקש מציין כי להערכתו מדובר ב"לא פחות מניסיון נואל של הרשויות... ליצור מצג שווא בפני כבוד בית המשפט העליון. מצג השווא ייבנה כך – הרשויות מציעות למבקש הצעה שאינה קיימת באופן אותנטי במציאות...". המבקש חזר כי הוא מעוניין לעבור טיפול בכל מקום שהוא, ואולם דורש כי הצעה טיפולית מטעם המשיב תינתן לו בכתובים, לרבות תאריכי פתיחה וסיום של הקבוצה.

3.

לאחר עיון בטענות המבקש, בחומר שצירף לבקשה ובהחלטת בית המשפט קמא – באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לאחר ששמע את טענות הצדדים בדיון שהתקיים בפניו, מצא בית המשפט המחוזי כי הסיבה לאי-שילובו של המבקש בקבוצה טיפולית היא חוסר נכונות ושיתוף פעולה מצידו. המבקש לא הצביע על טעם המגלה כי בהחלטה זו נפל פגם מהותי. יתרה מכך, בהודעת המבקש הוטחו מילים קשות כנגד המשיב, שלא ברור על מה מתבסס המבקש בהעלותן. טענת המבקש לפיה ההצעה האחרונה שהוצעה לו – לעבור לבית סוהר אחר לשם טיפול, כפי שציין בהודעתו – היא "שקרית" או "מצג שווא" לא הוכחה ואף איננה מבוססת. גם הודעת המבקש מעוררת סימני שאלה לגבי נכונותו להשתלב בטיפול. ההחלטה אם לעבור טיפול או לא היא בידי המבקש. כפי שקבע בית המשפט קמא, "חזקה על המשיב כי אם יביע העותר רצון של ממש, אמיתי וכן, בשילובו בטיפול, תיבחן התאמתו". עד כה לא הביע המבקש רצון כזה – ודאי לא במידה הנדרשת. לכן לא נמצא מתאים. אין זה מאוחר מדי, והדלת אינה סגורה בפניו גם כעת.

4.

אשר על כן, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.