רע"ב 2383/11 אשר שמולה נ. מדינת ישראל

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר-שבע (השופט ש' פרידלנדר) מיום 24.3.2011 לפיה נדחתה עתירת המבקש להשתתף בחתונת בתו.

1.

ביום 1.3.2010 הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירות מין במשפחה - אינוס ומעשים מגונים שביצע לפי הנטען בבתו הקטינה (להלן: המתלוננת ). כמו כן מיוחסות לו עבירות של תקיפת קטין, הדחה בחקירה ואיומים. עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו ובית המשפט נעתר לבקשה והורה על מעצרו, לאחר שקבע כי הונחה בפניו תשתית ראייתית לכאורית מוצקה העשויה להוביל להרשעת המבקש (ראו החלטות מיום 21.9.2010 ומיום 19.10.2010, השופט ד' מגד).

2.

ביום 31.1.2010 פנתה אשת המבקש אל שירות בתי הסוהר וביקשה כי יתאפשר למבקש להשתתף בחתונת בתם שתתקיים באולם שמחות באשקלון ביום 27.3.2011, ללא כבילה, אך שירות בתי הסוהר סירב לבקשה זו. אי לכך עתר המבקש לבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר-שבע בבקשה לשחררו למספר שעות (מהשעה 19:30) לחתונת בתו. בהחלטתו מיום 24.3.2011 דחה בית משפט קמא את העתירה בציינו כי לאחר שאיזן בין השיקולים הצריכים לעניין הגיע למסקנה כי למרות הכאב שייגרם למבקש, לכלה ולמשפחה יש להשאר את המבקש מרוחק מן המתלוננת ומן העדים הפוטנציאליים בתיק המתנהל נגדו.

3.

המבקש אינו משלים עם החלטת בית משפט קמא ומכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. לטענת המבקש זכותו של אב להשתתף בחתונת בתו היא "זכות אנושית מן המעלה הראשונה", ובתו מייחלת לכך ששני הוריה יעמדו לצידה בחופה. המבקש מדגיש כי אשתו ובתו הכלה (שהן עדות מטעם התביעה בהליך נגדו) תומכות בבקשתו, וכי התיק המתנהל נגדו מצוי בשלב ההוכחות והמתלוננת סיימה את עדותה. עוד מציין המבקש כי הוא מתחייב שלא לשוחח עם איש בעניין הקשור להליך המתנהל נגדו, כי נוכחותו בחתונה (ולו בחופה) חשובה יותר מנוכחותה של המתלוננת, וכי יש לזכור כי הוא בחזקת חף מפשע. לבסוף מציין המבקש כי בית המשפט רשאי להתנות את יציאתו לחתונה בכל תנאי שיראה לנכון (אם כי הוא מבקש שלא להיות כבול באזיקים).

4.

בתגובה מטעמה מציינת המשיבה כי כיוון שהמבקש עצור עד תום ההליכים (ואינו אסיר) מתעוררת שאלה בדבר הדרך הפרוצדוראלית הראויה והמסגרת המתאימה לדיון בבקשתו (האם עתירת אסיר לפי פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 או עיון חוזר לפי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996), אך בשל קוצר הזמן (התגובה הוגשה היום, 27.3.2011, הוא מועד החתונה), לא הרחיבה בעניין זה. מכל מקום טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות. ראשית היא טוענת כי יש לדחות את הבקשה על הסף כיון שהיא אינה מעלה שאלות משפטיות כלליות או בעלות עניין ציבורי החורג מעניינו של המבקש, ובנוסף היא טוענת כי יש לדחותה לגופה. לטענת המשיבה ההחלטה שלא לאפשר למבקש לצאת לחתונה ולשהות במחיצת המתלוננת ובמחיצת בני משפחתו אשר עתידים להעיד במשפט המתנהל נגדו הינה החלטה סבירה ואף מחוייבת המציאות. המשיבה מזכירה בהקשר זה את המסוכנות הנשקפת מן המבקש, אשר עבר עבירות מין חמורות נגד בתו הקטינה מאז היתה בת שמונה ואף איים עליה והיכה אותה, ולטענתה הוצאת המבקש לחופשה עלולה לפגוע פגיעה קשה במתלוננת ובניהול התיק הפלילי נגדו.

5.

דין הבקשה להידחות.

הוצאתם של עצירים לחופשה נתונה ככלל לשיקול דעת שירות בתי הסוהר, וזאת בהתאם לנוהלי שירות בתי הסוהר לעניין חופשות אסירים (ראו בש"פ 5874/02 אטיה נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(5) 865 (2002); רע"ב 1459/09 ברמי נ' משטרת ישראל

(טרם פורסם, 17.02.2009)). כבית משפט קמא גם אני סבורה כי במקרה שבפנינו לא נפל פגם בשיקול דעתו של שירות בתי הסוהר אשר סירב לבקשת המבקש (באמצעות אשתו), לאשר לו לצאת לחופשה לרגל חתונת בתו.

למבקש מיוחסות עבירות מין חמורות אותן ביצע לפי הנטען בבתו הקטינה, ובית המשפט המחוזי אשר דן בבקשת המשיבה למעצרו עד תום ההליכים קבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת מעשים אלו. עתירת המבקש כי יתאפשר לו להשתתף בחתונתה של בת אחרת, בה תשתתף גם המתלוננת, מעוררת קושי רב. לפי הנטען בכתב האישום היתה המתלוננת נתונה לאיומים ולאלימות מצד המבקש ומתגובת המשיבה עולה כי בשל חששה ממנו העידה המתלוננת במשפט באמצעות מצלמות במעגל סגור. כמו כן, קיים חשש מובנה לשיבוש הליכים בשל המפגש הבלתי נמנע שיתקיים באירוע בין המבקש לבני משפחה נוספים האמורים להעיד כעדי תביעה. בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן, לא ניתן להפיג את החששות שצויינו בדרך של הצבת תנאים ועל כן צדק בית משפט קמא בקובעו כי אין להתערב בהחלטת שירות בתי הסוהר שלא להתיר למבקש לצאת לחופשה מיוחדת לצורך השתתפות בחתונה (והשוו רע"ב 5885/10 מדינת ישראל נ' ניג'ם (טרם פורסם, 6.8.2010)).

הבקשה נדחית.