רע"ב 1459/09 חיים ברמי נ. מדינת ישראל

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' גורפינקל) מיום 15.2.2009 לפיה נדחתה עתירת המבקש להשתתף בחתונת אחותו.

1.

ביום 29.1.2009 הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, התנגדות למעצר חוקי, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואיומים. על-פי עובדות כתב האישום ביום 24.1.2009 בשעה 4:50 או בסמוך לכך, במועדון "האומן 17" בתל אביב, החזיק המבקש 41 כדורי סם מסוכן מסוג MDMA , ולאחר שנעצר במקום השליך 2 שקיות סמים מידיו, התנגד למעצרו, צעק וגידף את השוטרים שעצרוהו ואיים עליהם. עם הגשת כתב האישום עתרה המדינה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו מיום 2.2.2009 קבע בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' דרויאן) כי לא ניתן לחלוק על כך שקיימות ראיות לכאורה וכי עילת מעצר סטטוטורית "מתקיימת במלוא עוזה, ואף יותר מכך". יחד עם זאת, בית משפט השלום לא שלל את האפשרות כי המבקש ישוחרר לחלופת מעצר והורה לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר בעניינו עד לדיון הצפוי להתקיים ביום 22.2.2009. עוד הורה בית המשפט כי המבקש יישאר במעצר עד החלטה אחרת.

2.

ביום 8.2.2009, או בסמוך לכך, פנה המבקש אל המשיב 2 בבקשה לאפשר לו לצאת לחתונת אחותו שתתקיים באולם שמחות בנתניה ביום 17.2.2009 בין השעות 18:00 ל-24:00. בהחלטה מאותו היום קבע המשיב 2 כי "אין בסמכות מפקד בית המעצר לשחרר עצורים לכל מטרה. עליך לפנות בבקשה לביהמ"ש". אי לכך עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בבקשה לשחררו לחתונה כאמור, וטען כי הוא מעוניין לצאת למספר שעות מועט הישר לאולם החתונות ולשוב משם הישר לבית המעצר, תחת השגחת רעייתו ואביו שאף יפקידו ערבות. עוד טען המבקש כי הוריו גרושים וכי האחות הנישאת היא אחותו היחידה וקיים ביניהם קשר עמוק. המשיב 2 התנגד לעתירה בציינו כי על-פי הוראת סעיף 4(ו) לפקודת נציבות בתי הסוהר מס' 04.40.01 שכותרתה "הוצאת אסיר באבטחה מבית הסוהר" (להלן : נוהל יציאה בליווי ) ניתן להוציא אסיר או עציר, באבטחה, לצורך ביקור לרגל נישואין של קרוב משפחה מדרגה ראשונה ובלבד שהאירוע לא יערך באולם שמחות . בהחלטתו מיום 15.2.2009 דחה בית משפט קמא את העתירה בציינו כי קיימות שתי אפשרויות להיענות לבקשה, הראשונה על-ידי הוצאת המבקש לחופשה והשנייה על-ידי הוצאתו לחתונה בליווי. אשר לאפשרות הראשונה קבע בית משפט קמא כי אין לאפשר את יציאת המבקש לחופשה, נוכח העבירות המיוחסות לו, קיומה של חזקת מסוכנות והעובדה שהחתונה תיערך בפורום רב משתתפים. אשר לאפשרות השנייה קבע בית משפט קמא כי נוכח העובדה שהאירוע אליו מעוניין המבקש לצאת לא ייערך במקום פרטי כי אם במקום אליו מוזמנים אורחים רבים, המבקש אינו עומד בקריטריון הקבוע לעניין זה בפקודת ליווי אסירים ומשכך לא ניתן לאפשר לו לצאת לחתונה בליווי כאמור.

3.

המבקש אינו משלים עם החלטת בית משפט קמא ומכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. לטענת המבקש, יש בעניינו כדי להשליך על עשרות בקשות דומות המוגשות מדי שנה, אשר בחלקן מאושרות ובחלקן נדחות וכל זאת ללא הלכה ברורה של בית משפט זה. עוד טוען המבקש כי במסמך אשר הוגש מטעם המשיב 2 במסגרת ההליך בבית משפט קמא צוין כי "העותר נמצא ימים בודדים בחזקת הרשות [רשות בתי הסוהר]. אין הרשות מכירה את העותר ויכולה לתהות על קנקנו. משכך אינה יכולה להמליץ לבית המשפט באם ניתן לסמוך עליו ובאם לאו". במצב דברים זה, כך לטענת המבקש, מן הראוי היה שבית משפט קמא יתרשם מן הערבים המוצעים ויאפשר את יציאתו לחתונה תחת פיקוחם. המבקש שב וטוען כי מבוקשו הוא לצאת מבית המעצר היישר לאולם החתונות ולשוב משם היישר לבית המעצר מבלי להתעכב בביתו, בהדגישו כי היעדרותו מן האירוע תסב צער רב למשפחתו. לבסוף טוען המבקש כי יציאת עצורים מבית המעצר בשל אילוצים שונים אינה נדירה, והוא מפנה למקרה אחר בו המשיב 2 התיר לעציר שהיה נתון במעצר עד החלטה אחרת לצאת לחתונת אחותו, חרף העבירות החמורות שיוחסו לו.

4.

המשיבים מצדם מתנגדים לבקשה וטוענים כי המבקש לא הצביע על כל שאלה משפטית חשובה או שאלה אחרת שחשיבותה כללית, המצדיקה מתן רשות לערער על החלטתו של בית משפט קמא. לגופם של דברים מציינים המשיבים כי בכל הנוגע לעצורים, להבדיל מאסירים, אין שירות בתי הסוהר מוסמך להתיר יציאה לחופשה וכל בקשה כאמור צריכה לעמוד לדיון בפני בית המשפט אשר הורה על עצם ההחזקה במעצר. המשיבים מוסיפים וטוענים כי יציאתו של המבקש בליווי הועלתה על-ידי בית משפט קמא מיוזמתו, אך בית המשפט קבע כי הבקשה אינה עומדת בדרישות הפקודה. עוד טוענים המשיבים כי יציאתו של עצור, שאינו זכאי לחופשות לפי נוהלי שירות בתי הסוהר, לאירוע משפחתי יכולה להתקיים באמצעות פנייה לבית המשפט שהורה על מעצרו או בהתאם לנוהל יציאה בליווי, החל גם על עצורים. במקרה שלפנינו החתונה תתקיים באולם שמחות ועל כן, על פי הוראות הנוהל, אין אפשרות להוציא את המבקש לחתונה בליווי סוהרים ואף אין כל הצדקה לחרוג מהוראות הנוהל תוך סטייה מעקרון השוויון. כמו כן טוענים המשיבים כי אין מקום לשחרור המבקש ממעצרו לצורך ההשתתפות בחתונה, בציינם כי בית משפט קמא התייחס לכל העובדות העולות מכתב האישום בעניינו של המבקש, לעבירות המקימות חזקת מסוכנות ולנסיבות הנלוות למעצרו, ובהדגישם כי המבקש לא הזכיר את דבר החתונה בפני שופט בית משפט השלום שדן בעניין מעצרו. לבסוף מציינים המשיבים כי ככל שהמבקש יבקש זאת, תישקל אפשרות להוציאו בליווי לביקור מיוחד בביתו לרגל החתונה.

5.

בבש"פ 5874/02 אטיה נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(5) 865, 869 (2002) (להלן: עניין אטיה ) קבע בית משפט זה מפי השופטת ד' ביניש (כתוארה אז) כי חופשה ממעצר אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו אך יחד עם זאת ייתכנו נסיבות מיוחדות או אירועים יוצאי דופן אשר התקיימותם מצדיקה מתן חופשה לעצור ועוד נקבע כי ההחלטה בעניין זה מסורה "לשיקול דעתו של הממונה על החזקת העצור – שירות בתי הסוהר". הנורמות אשר לפיהן על הממונה לקבל החלטה בעניין זה הותוו אף הן בעניין אטיה ונקבע כי על החלטות ממין זה יש להחיל את נוהלי שירות בתי הסוהר לעניין חופשות אסירים הקובעים אמות מידה ועילות "המצדיקות חופשה קצרה לרגל אירועים משפחתיים, את סוג האירוע ואת הקרבה המשפחתית המקימה עילה לחופשה וכן את דרכי האבטחה של יציאתו של העצור". מסירתו של עניין זה לשיקול דעתו של שירות בתי הסוהר על-פי נהליו מבטיח, כך הוסיף בית המשפט וקבע בעניין אטיה, כי "החופשות האמורות תוענקנה באופן מצומצם ושוויוני לכל אסיר ועצור אם נוצרו נסיבות מיוחדות המצדיקות את מתן החופשה.

הנה כי כן, משפנה המבקש אל המשיב 2 וביקש חופשה קצרה לרגל נישואי אחותו היה על המשיב 2 להידרש לבקשה לגופה ולבחון אותה על-פי נוהלי שב"ס. הקביעה כי הוא אינו מוסמך להידרש לבקשות ממין זה והפניית המבקש אל בית המשפט על-מנת שזה יחליט באופן ראשוני בבקשה, בטעות יסודה. ודוק – לבית המשפט נתונה כמובן הסמכות להחיל ביקורת שיפוטית על החלטות שירות בתי הסוהר בעניינים אלו במסלול של עתירה מנהלית, מקום שהחלטה כזו מתקבלת אך במקרה דנן הציג המשיב 2 את עמדתו לעניין בקשת החופשה לראשונה רק בתגובה לעתירה שהגיש המבקש. הבהרתה של סוגיה זו והמתווה אשר בו על המשיב 2 לטפל בבקשות דוגמת זו הנדונה בעניינו, יש לה חשיבות המצדיקה מתן רשות ערעור. יחד עם זאת, נראה כי המסקנות אליהן הגיע בית המשפט המחוזי לגופו של עניין, נסמכות על הקריטריונים הקבועים בנוהלי שירות בתי הסוהר ואינן מצדיקות התערבות. כפי שצוין מדובר בחתונה אשר תתקיים באולם שמחות בנתניה, ובעניין זה קובע הנוהל בעניין הוצאת אסיר (ולעניינו עצור) באבטחה מבית הסוהר כי הגורם המוסמך רשאי לאשר הוצאת אסיר באבטחה, בין היתר, לצורך "ביקור לרגל נישואין של קרוב משפחה מדרגה ראשונה ובלבד שאירוע זה לא יערך באולם שמחות". צדק אפוא בית המשפט בקובעו כי לא ניתן לאשר את יציאתו של המבקש לאירוע החתונה על-פי נוהלי שב"ס בשל העובדה כי הוא מתקיים באולם שמחות. לא אחת הודגש בפסיקה כי ההסדרים שנקבעו בנוהלי שירות בתי הסוהר מבוססים על אמות מידה אובייקטיביות וכי מתן היתרי שחרור החורגים מהסדרים אלה אינו רצוי משום שיש בו כדי ליצור חוסר שוויון בין העצורים השונים, להטיל מעמסה כבדה על שירות בתי הסוהר ולהגביר את הסיכונים הכרוכים בהוצאת עצורים מחוץ לכותלי המעצר (ראו: בש"פ 1634/99 מדינת ישראל נ' בן יעיש , פ"ד נג(1) 573, 576 (1999); בש"פ 8974/99 מדינת

ישראל נ ' בן נעים (לא פורסם, 19.12.1999)). מסקנה זו אינה משתנה בשל העובדה שטרם ניתנה החלטה בבקשת המדינה למעצר המבקש עד תום ההליכים, או בשל האפשרות כי בסופו של דבר יוחלט על שחרורו בתנאים (ראו: רע"ב 7869/06 קוטובסקי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 28.9.2006)).

אשר על כן, הבקשה נדחית, יחד עם זאת יש לברך על העמדה שהציגו המשיבים בתגובתם לבקשה שבפני ולפיה הם נכונים לשקול את הוצאת המבקש בליווי לביקור מיוחד בביתו לרגל החתונה, אם יבקש זאת.