רע"ב 6177/16אבי רוחן נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 12.7.2016 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"א 27598-06-16 (כב' השופט א' משניות ), בגדרה נדחתה בקשת המבקש לצאת לחופשה מיוחדת לרגל חתונת בתו או לאירוע משפחתי מצומצם לאחר מכן.

רקע

1.המבקש מרצה עונש מאסר לתקופה של 24 חודשים בגין הרשעתו בעבירה של סחיטה באיומים. עם כניסתו לכלא, סווג המבקש, בכל הנוגע לעניין יציאות לחופשה, בקטגוריה א', אשר בהתאם להוראות פקודת נציבות בתי הסוהר 04.40.00, שעניינה "חופשות אסירים" (להלן: הפקודה ), נמנים עליה "אסירים שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה" (הוראה יא לפקודה). במהלך תקופת מאסרו הוגש נגד המבקש כתב אישום נוסף, במסגרת הפרשה אשר זכתה לכינוי "פרשה 512", בגדרו יוחס לו, בין היתר, ביצוע עבירות רצח, עבירות אלימות ועבירות סמים – כולן במסגרת ארגון פשיעה. יצוין, כי כלל המעשים שיוחסו לעורר בגדרי כתב האישום הנוסף בוצעו, לכאורה, לפני למעלה מעשור. במסגרת הליכי המעצר, נעצר המבקש, בהסכמתו, עד תום ההליכים (מ"ת 25166-07-16).

2.נציבת שירות בתי הסוהר

(להלן: שב"ס ) החליטה שלא לאפשר את הוצאתו של המבקש לחופשה מטעמים מיוחדים לרגל חתונת בתו שנערכה ביום 21.7.2016, וזאת, בין היתר, נוכח התנגדות גורמי המודיעין והמשטרה לאישור החופשה ובהתחשב בהליך הפלילי שתלוי ועומד נגד המבקש בגינו הוא עצור עד תום ההליכים.

3.ביום 14.6.2016, ובטרם התקבלה החלטת הנציבה, הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי, בגדרה ביקש, בין היתר, כי יותר לו לצאת לחופשה מיוחדת לרגל חתונת בתו. לחלופין עתר המבקש כי יתאפשר לו לצאת למפגש משפחתי סגור עם בתו, חתנו ואורחים נוספים, במטרה לחגוג את נישואי הזוג מספר ימים לאחר החתונה בחיק המשפחה. ביום 12.7.2016 נדחתה בקשת המבקש. בית המשפט המחוזי ציין כי אמנם הגורמים הסוציאליים העריכו בחוות דעת שהגישו בעניינו של המבקש לוועדת המסוכנות (להלן: הוועדה ) כי אין מניעה לאפשר את יציאתו של זה האחרון לחתונת בתו בליווי אנשי שב"ס (וזאת על אף שלא המליצו על יציאתו לחופשה), אך הסמכות בעניין זה נתונה לנציבת שב"ס אשר קיבלה החלטתה בהתבסס על המלצת הוועדה וחוות הדעת המודיעיניות שהובאו בפניה. צוין, כי במהלך הדיון עיין בית המשפט במידע המודיעיני שהתקבל בעניינו של העותר, חלקו מן העת האחרונה, והתרשם כי די במידע זה כדי לבסס את החלטת הנציבה בעניינו של העותר. בצד זאת הפנה בית המשפט המחוזי להמלצה המצויה בחוות דעת חטיבת המודיעין שהתקבלה בעניינו של המבקש ביום 28.6.2016, לקיום מפגש משפחתי מורחב בין כתלי הכלא, תוך שצוין כי חזקה על הגורמים המתאימים שיפעלו בהתאם לנהלי שב"ס בעניין.

4.כלפי ההחלטה האמורה הוגשה ביום 9.8.2016 הבקשה דנא, ובצדה בקשה לפטור מאגרה. בשל ההליכים שנגעו לעניין האגרה, הועברה בקשת רשות הערעור ללשכתי אך ביום 5.9.2016. בבקשה נטען, כי התנהגותו של המבקש בין כתלי הכלא היא ללא דופי, כי הוא אינו משתמש בסמים ומצוי במעקב שבועי של העובדת הסוציאלית בבית הסוהר. נטען, כי בהתבסס על נתונים אלו קבעו הגורמים הסוציאליים שאין מניעה ליציאתו לחתונת בתו. הובהר, כי המבקש אינו חולק על סבירות ההחלטה שלא לשחררו לאירוע החתונה עצמו, בהתחשב במיקום בו נערך, אך טוען כי אין זה סביר שלא להיעתר לבקשתו המינימאלית, לטענתו, לקיום מפגש משפחתי מצומצם על-מנת לחגוג את המאורע המשמח.

להשלמת התמונה יצוין, כי במסגרת הטיפול בבקשת המבקש לפטור מאגרה, הורתה רשמת בית המשפט כי המבקש יבהיר האם הסעד המבוקש בהליך זה עודנו רלבנטי. בהודעתו לבית המשפט ציין המבקש כי הבקשה דנא הוגשה לבית המשפט יומיים לאחר שניתנה ההחלטה שבמוקד הבקשה, אך התקבלה לרישום רק בסיום שביתת מזכירות בית המשפט. הובהר כי המבקש עומד על בקשתו לאפשר קיומו של מפגש משפחתי לחגיגת נישואי הזוג בהקדם האפשרי, וזאת על אף שמועד החתונה חלף זה מכבר.

דיון והכרעה

5.לאחר העיון בבקשה על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. כידוע, בקשה למתן רשות ערעור המוגשת כלפי החלטה הנוגעת לעתירת אסיר, תתקבל, ככלל, מקום בו זו מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה (רע"ב 623/12 צאפאנא נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (14.3.2012), והאסמכתאות הנזכרות שם). הבקשה שבפנַי אינה הולמת את אמות המידה האמורות בהיותה תחומה לעניינו הקונקרטי של המבקש בלבד.

6.אף לגופו של עניין, איני סבור כי יש מקום להתערבות של בית משפט זה. בית המשפט המחוזי בחן את החומר המודיעיני שהוצג לנציבת שב"ס, אשר הווה בסיס להחלטתה שלא לאפשר את יציאתו של המבקש לחופשה מיוחדת, וסבר כי די במידעים אלו כדי להצדיק ולבסס את ההחלטה שהתקבלה בעניינו. לפיכך, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה מושא הבקשה דנא. מעבר לדרוש אציין, כי בית המשפט המחוזי לא התייחס בהחלטתו באופן מפורש להוראות הדין ולשיקולים להם יש לתת משקל מקום בו עסקינן באישור חופשה מיוחדת למבקש שאינו רק אסיר כי אם גם עציר . כך למשל, ייתכן שמתעורר חשש מהשפעת המבקש על עדים ושיבוש הליכי המשפט הפלילי שתלוי ועומד כנגדו; חשש להימלטותו מן הדין נוכח חומרת העבירות המיוחסות לו; וחשש כי יסכן את שלום הציבור (ראו בהקשר זה: בש"פ 6605/97 מדינת ישראל נ' סלימאן , פ''ד נא(5) 185, 191 (1997); בש"פ 4474/10 לוי נ' מדינת ישראל (10.6.2010)). דומה, כי שיקולים מעין אלו, אשר עמדו בבסיס ההחלטה שנגעה למעצר המבקש עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, עשויים לחזק אף יותר את ההחלטה מושא הבקשה דנא. בהקשר זה, יש מקום אף להפנות להוראה א7 לפקודה לפיה:

"עצורים אינם זכאים לצאת לחופשה לרבות חופשה מטעמים מיוחדים המנויים בפרק ח' להלן בתקופות מעצרם, שכן חופשה מן המעצר אינה עולה בקנה אחד עם תכלית המעצר ועם עילותיו" (באשר לאי-הבהירות שעשויה להתעורר ביחס להוראה זו, ראו: בש"פ 7125/12 מסוודי נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (3.10.2012)) .

אמנם כבר נפסק כי "יש שמתעוררות נסיבות או מתקיימים אירועים יוצאי-דופן המצדיקים מתן חופשה לעצור" ( בש"פ 5874/02

אריאל אטיה נ' מדינת ישראל , נו (5) 865 (23.07.2002), וראו רע"ב 1459/09

חיים ברמי נ' משטרת ישראל (17.2.2009)). ואולם, מבלי שאדרש לקבוע מסמרות בשאלה אימתי מתקיימות נסיבות חריגות מעין אלה, בנסיבות העניין שוכנעתי כי עניינו של המבקש לא נמנה על אותם מקרים, ובמיוחד נוכח האפשרות, עליה עמד בית המשפט המחוזי בהחלטתו, לקיום המפגש המשפחתי בין כתלי הכלא.

הבקשה נדחית אפוא.