בש"פ 1381/10 מדינת ישראל נ. אלירן אליאס

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' כוחן) מיום 15.2.10.

1.

ביום 4.11.09 הורשע המשיב, על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, פציעה בנסיבות מחמירות, איומים, היזק לרכוש במזיד, שיבוש מהלכי משפט, הטרדה באמצעות מתקן בזק והטרדת עד (תפ"ח 1008/09, בפני כב' השופטים ש' דותן, י' שיצר וש' שוחט). כתב האישום עוסק בסדרה ארוכה של מקרים, שבהם תקף המשיב באלימות את המתלוננת, חברתו לשעבר, וכן איים עליה במעשי אלימות קשים. במסגרת הסדר הטיעון, הודה המשיב גם בעובדותיו של כתב אישום נוסף שהוגש נגדו (ת"פ 5534/08 בבית משפט השלום בתל אביב-יפו). הוסכם, כי העוררת (להלן – המדינה ) תעתור לעונש של חמש וחצי שנות מאסר, וכי בהסכמת הצדדים ייקבע תשלום פיצוי למתלוננת בסך 10,000 ש"ח. לעת הזו טרם נשמעו טיעונים לעונש.

2.

ביום 11.2.10 הגיש המשיב בקשה לבית המשפט המחוזי, בה עתר לחופשה מיוחדת מן המעצר, לשם השתתפות בחתונתו של אחיו, הצפויה להיערך בגן אירועים בטבריה ביום 25.2.10. המדינה התנגדה לבקשה, בהטעימה – בעיקר – כי ההליך המתאים לבקשה זו הוא פנייה לשירות בתי הסוהר (להלן – שב"ס ). בהחלטה מיום 15.2.10 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה. בהחלטתו ציין, כי נוהל שב"ס שהוצג לפניו לעניין יציאה לחופשות מיוחדות, מתייחס לאסירים ולא לעצורים; וכי רק אילו היה בית המשפט מורה לשב"ס ללוות את המשיב לחתונה, כי אז היה מקום להגיש לשב"ס בקשה מתאימה. בית המשפט הורה כי המשיב ישוחרר לחופשה מיוחדת ביום הארוע "מטעמים הומניטריים", בין השעות 15:00 אחר הצהריים ועד 1:00 אחר חצות של אותו לילה בליווי אמו ו/או בן זוגה; כל אחד מן המפקחים חוייב לחתום על ערבות בסך 10,000 ש"ח.

3.

בערר שלפני משיגה המדינה על החלטה זו. לטענתה המעשים בהם הואשם המשיב – ושבהם הודה – מצביעים על מסוכנות רבה הנשקפת ממנו; כי נוכח תקופת המאסר הממושכת הצפויה להיגזר עליו, קיים חשש כי הוא עלול להימלט מאימת הדין; וכי בעבר, ואף מבין כותלי הכלא, ניסה המשיב לשבש הליכי משפט, ויש חשש שיעשה כן גם עתה. הוגש הרישום הפלילי של המשיב והוא כולל הרשעות רבות בעבירות שונות. כן הודגש, כי נוהל השב"ס לעניין חופשות מיוחדות של אסירים הוא הרלבנטי לענין גם ביחס לעצורים, וזאת, בין השאר, על סמך פסיקת בית משפט זה, ובמיוחד בש"פ 5874/01 אטיה נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(5) 865 (2002). הנוהל האמור, כך נטען, מתיר יציאת אסיר או עצור לחתונה – בליווי שב"ס – רק כשהיא אינה מתקיימת באולם אירועים. עוד הוטעם, כי גם במקרה שבו בית המשפט הוא שדן בבקשה לחופשה, עליו להתחשב בנהלים המסדירים את הנושא בהחלטות שב"ס, בין היתר מטעמי שמירה על השוויון בין שאר העצורים או האסירים.

4.

ב"כ העורר טוען כי קיומו של מסלול מינהלי לצורך יציאה לחופשה באמצעות פנייה לגורם המוסמך בשב"ס אינו שולל את סמכות בית המשפט מכח חוק המעצרים להתיר יציאת עצור לחופשה, וסמכות שיפוטית זו אינה מחייבת פנייה קודמת לרשויות בית הסוהר. לדבריו יש לאמץ את עמדת בית המשפט קמא שהתיר את יציאת המשיב לחתונת אחיו, בכפוף לתנאים שפירט. הוא הוסיף לגופם של דברים כי אין מסוכנות ממשית ליציאת המשיב לארוע, כי המתלוננת מתגוררת במקום רחוק, והמשיב ילווה בקרוב משפחה שהינו איש משטרה לשעבר, אשר יהווה גורם מפקח יעיל.

5.

דין ערר המדינה להתקבל, וזאת מהטעמים הבאים:

עצור המבקש לצאת לחופשה מיוחדת יכול לנקוט באחת משתי דרכים: האחת – לפנות לרשויות שב"ס במסלול המינהלי, ולבקש היתר לכך; על בקשה מסוג זה חלים כללים ונוהלים המקובלים בשב"ס, והגורם המוסמך אמור להחליט בבקשה בהסתמך על הכללים האמורים, תוך שקילת הנתונים הפרטניים המובאים בפניו.

השניה – לפנות לבית המשפט ולבקש להשתחרר בערובה במסגרת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 , תוך פירוט תכלית היציאה, והתנאים המוצעים להבטחת חזרתו של העצור למשמורת.

6.

עם זאת, הגורם הטבעי האמור לבחון בקשת עצור לצאת לחופשה מיוחדת לצורך השתתפות בארוע הוא רשויות הכלא. נוהלי שב"ס מגדירים את העילות המצדיקות יציאת עצור לחופשה קצרה לרגל ארועים משפחתיים, ואת האמצעים הנדרשים כדי להבטיח את חזרתו של העצור לכלא ומניעת שיבושים אפשריים אחרים עקב יציאתו. נושא היציאה לחופשות רגילות ומיוחדות, הן של אסירים והן של עצורים, מסור לשיקול דעת שב"ס, ועליו להבטיח לא רק מפני סיכונים אפשריים שיציאת עצור לחופשה עלולה להקים, אלא גם לדאוג לכך שאמות המידה בתחום זה תוחלנה בצורה שוויונית ובלתי מפלה בין ציבור העצורים והאסירים בכללותו (בש"פ 5874/02 אטיה נ' מדינת ישראל , פד,י נו(5) 865, 869).

7.

קיומו של המסלול המינהלי לבדיקת בקשות ליציאת עצור לחופשה מיוחדת אינו שולל את סמכות בית המשפט לשחרר עצור בערובה לצורך ארוע מיוחד, וזאת מכח סמכויותיו על פי חוק המעצרים, אף כי, בדרך כלל, ההליך המינהלי מתאים יותר לטיפול בסוגיה זו. אולם, ככל שבית המשפט מפעיל סמכות בענין זה, ראוי כי יתן משקל ראוי לנוהלי שב"ס ולמדיניות הנקוטה בידי מערכת בתי הסוהר, הן מבחינת העילות המוגדרות למתן היתר ליציאה לחופשה, והן מבחינת סדרי הליווי וההבטחה הנדרשים. הדבר מתבקש, בראש וראשונה, בשל חשיבות הכללים שהתגבשו בשב"ס כפרי נסיון רב שנים והכרה מקרוב של והכרת הבעייתיות בתחום זה, וכן מטעמי השמירה על ערך השוויון בין העצורים, שאחרת עלול להיפגע (פרשת אטיה פסקה 3, שם; רע"ב 1459/09 ברמי נ' משטרת ישראל (17.2.09).

8.

בענייננו, המשיב לא פנה לרשויות שב"ס בבקשה לצאת לחתונת אחיו אלא הגיש בקשה לבית המשפט במישרין להשתחרר לארוע חתונת אחיו. לבית המשפט נתונה סמכות לדון בבקשה זו במסגרת חוק המעצרים; יחד עם זאת, בגדר הפעלת שיקול הדעת השיפוטי, ראוי כי בית המשפט יתייחס לנוהלי שב"ס החלים על אסירים ועצורים כאחד, ולקריטריונים הנהוגים במערכת בתי הסוהר בהתייחסותם לנושא זה.

9.

פקודת הנציבות 04.40.01 של שב"ס קובעת את נוהלי הוצאת אסיר באבטחה מבית הסוהר. פקודה זו קובעת, בין היתר, מהן מטרות היציאה העשויות להכשיר מתן היתר לכך, ומהן הנסיבות בהן תותר יציאה לארוע משפחתי. בין התנאים למתן היתר ליציאה לארוע משפחתי נכלל מצב שבו מתקיים טקס נישואין של קרוב משפחה מדרגה ראשונה. עם זאת, התנאי ליציאה במקרה כזה הוא כי הארוע לא ייערך באולם שמחות. יש להניח כי שלילת האפשרות להשתתפות עצור בארוע באולם שמחות נובעת מהסיכון להימלטות או לשיבוש אחר הקיימים ביתר שאת במקום הומה אדם, שיכולת הפיקוח בו גם של מלווה פוחתת עד למאד.

10.

במקרה זה, מבקש המשיב להשתתף בטקס נישואין של אחיו באולם שמחות. פשיטא, כי אילו היה המשיב פונה בבקשה ליציאה לארוע לרשויות שב"ס, הוא היה נענה בשלילה על שום היות הארוע מתוכנן באולם ארועים ובהעדר נסיבות חריגות ויוצאות דופן שהיו עשויות להצדיק חריגה מהכלל. ניתן להוסיף, כי מ דובר

בעצור שכבר הורשע בהכרעת דין בעבירות חמורות ובעל עבר פלילי ממשי מאחוריו. בנסיבות אלה, נדרש בית המשפט להתייחס לעניינים אלה ולתת בגידרם משקל לנוהלי שב"ס ביחס ליציאה לחופשות מיוחדות. התייחסות זו נדרשת כדי להבטיח החלטה ראויה בעניינו הפרטני של המשיב, וכן לצורך שמירה על ערך השוויוניות ביחס לעצורים אחרים, העשויים להימצא במצב דומה, וכפופים אף הם לנוהלים הנוהגים של שב"ס (השוו רע"ב 982/10 פלוני נ'

שירות בתי הסוהר (9.2.10)).

11.

אין להבין מהדברים האמורים כי לא יתכנו חריגים ומקרים יוצאים מן הכלל שבהם מתבקש לחרוג מן הנהלים של שב"ס, ולתת לעצור היתר ליציאה לחופשה מיוחדת גם בחריגה מן הכללים. אולם לא זה המקרה. מקובלת עלי עמדת המדינה לפיה אין מקום להתיר את יציאתו של המשיב לחופשה מיוחדת לצורך חתונת אחיו, משהיא מתקיימת באולם ארועים, ולא הוצגו נסיבות חריגות ומיוחדות כלשהן, המצדיקות מתן היתר שלא על פי הכללים.

12.

הערר מתקבל, אפוא; החלטת בית המשפט המחוזי מתבטלת, ועימה מתבטל היתר יציאתו לחופשה מיוחדת של המשיב לצורך השתתפות בחתונת אחיו.