פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
4915/10
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט
המחוזי מרכז בעת"א 34171-06-10 מיום 30.6.2010, שניתנה על-ידי כבוד
סגן-הנשיאה א' טל
בשם המבקש:
עו"ד דניאל מירסקי
החלטה
בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי מרכז מיום 30.6.2010, אשר דחתה את עתירת המבקש לאפשר לו לצאת לאזכרה במלאת 11 חודש לפטירת אביו, אשר שאמורה להתקיים היום.
המבקש, בן 17 ו-10 חודשים עצור עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו ומרצה 159 ימי מאסר בגין ביטול שחרור על תנאי.
המבקש הגיש לבית-המשפט המחוזי מרכז עתירה לשחררו לאזכרה במלאת 11 חודש לפטירת אביו. המשיבה מתנגדת להוצאת המבקש לחופשה מיוחדת למטרה זו ואף מתנגדת להוצאתו בליווי, וזאת לאחר שלא חזר בזמן מחופשה קודמת שניתנה לו לרגל יציאה לבדיקות עד שנעצר על-יי שוטרים וכן בהתנהגותו השלילית כפי שבאה לביטוי בדו"חות משמעת.
בית-המשפט המחוזי (כב' סגן-הנשיאה א' טל) דחה, ביום 30.6.2010 את העתירה בקובעו, כי המבקש מוגדר כסג"ב והוא הוכיח בשלוש הזדמנויות - לרבות אחת שארעה ביום 20.6.2010, כאשר התקוטט עם אסיר אחר - שהוא איננו עומד בתנאי של התנהגות חיובית בין כתלי בית הסוהר ומשכך אין הוא זכאי לחופשה מיוחדת לרגל האזכרה.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי.
עיקר טענת בא-כוח המבקש הוא, כי ישנה חשיבות רבה ליציאתו של המבקש לאזכרה, שכן מדובר באחד ממנהגי האבלות הבולטים בדת היהודית. כן מציין בא-כוח המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שייחס משקל כה רב להתנהגותו השלילית של המבקש עד כי בגינה נשללת ממנו יציאתו לאזכרה הראשונה של אביו.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובהחלטת בית-המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה, כי החלטת בית-המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב ולא מצאתי מקום להתערב בה.
על בית-המשפט ליתן משקל רב לנוהלי שירות בתי הסוהר ולמדיניות הנקוטה בידי מערכת בתי הסוהר, בכל הקשור ליציאה לחופשה המבוקשת (ראו בש"פ 1381/10 מדינת ישראל נ' אליאס (טרם פורסם, 24.2.2010), פס' 7-8 (להלן:
פרשת אליאס ).
עם זאת, מובן, כי בדרך-כלל מדובר בבקשות אנושיות להשתתף באירועים הקשורים בגרעין הפנימי של משפחתו של העצור. אירועים אלו לרוב קשורים לאירועים החשובים ביותר לאדם במהלך חייו ולכן על בית-המשפט ועל הגורמים המוסמכים לבחון את הבקשה ברגישות הראויה. ברי, אפוא, כי ייתכנו מקרים חריגים שבהם יהיה מוצדק לסטות מהנהלים המקובלים של רשויות הכליאה ולאפשר את החופשה המבוקשת בתנאים מסוימים (ראו פרשת אליאס, פס' 12 ). אולם מובן, כי כל מקרה יבחן לגופו של עניין ויילקחו בחשבון מגוון השיקולים (ראו למשל בש"פ 3462/90 דוידשווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.8.1990)).
במקרה שלפני, לא מצאתי כל פסול בהחלטת בית-המשפט המחוזי. המבקש הוגדר כסג"ב, לאחר שלא חזר בזמן מחופשה שניתנה לו לרגל יציאה לבדיקות וזאת עד שהיה צורך שייעצר על-ידי שוטרים. כמו-כן, התנהגותו השלילית בין כתלי בית הסוהר באה לידי ביטוי בדו"חות משמעת. אני סבור, כי בנסיבות המקרה דנן, ובמיוחד לאור התנהגותו השלילית, בצדק הוחלט שלא להוציאו, גם לא בליווי סוהרים, לאזכרה.
אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה
היום, י"ט בתמוז התש"ע (1.7.2010).
ש ו פ ט