פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
6184/10
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
העוררת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
דוד אברהם
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 22.8.10 במ"ת 459/10
שניתנה על-ידי השופט דרורי
תאריך הישיבה:
י"ג באלול תש"ע (23.8.10)
בשם העוררת:
עו"ד אפרת רוזן
בשם המשיב:
עו"ד פרופ' דוד
ליבאי; עו"ד ירון גת
החלטה
א.
המשיב, עצור לעת הזאת עד תום ההליכים בתיק קשר לפשע וניסיון, ביקש בבית המשפט המחוזי להשתחרר לחגיגת בר המצוה של בנו, העומדת להיערך בשעטו"מ ביום ה' הקרוב (ט"ז אלול – 26.8.10). אציין כי בצוותא חדא נערך הדיון בבקשתו לעיון נוסף במעצר ולשחרור, ובית המשפט המחוזי אישר שחרור לחלופה. בית המשפט המחוזי קבע לעניין בר המצוה יציאה (ככל שתהא עדיין מן המעצר) באבטחה של ארבעה שומרים מטעם חברת אבטחה, תוך קביעת לוח זמנים לבית הכנסת ולאולם האירועים.
ב.
המדינה עררה על החלטת השחרור, ונושא זה יידון בנפרד. כן עררה לעניין בר המצוה, בטענה כי יש לפעול לפי נהלי שירות בתי הסוהר ומקרה זה אינו בא בקהלם, שכן מדובר ביציאה למקום ציבורי, אל מספר מוזמנים לא ידוע, דבר שאינו נכלל בנהלים. כמו כן נטען כי לא ברור אם אשת המתלונן בתיק – שהיא קרובת משפחה (אחיינית המשיב) – תבוא לאירוע, ועל כן יש חשש לבטחון הציבור.
ג.
המשיב נענה ב-6.8.10 על-ידי שירות בתי הסוהר לפנייתו בנדון בר המצוה, כי על פי פקודת הנציבות 04.30.00 "עציר לא ייצא לחופשה שלא לפי צו שופט ופקודת שחרור". בעקבות זאת פנה לבית המשפט קמא.
ד.
בדיון טענה עו"ד רוזן למדינה כי אין התנגדות עקרונית לעניין האירוע המשפחתי, אך חוששים שמא יגיעו המתלונן ורעייתו ויש חשש לפגיעה; מבקשים איפוא שהמסלול יהא לפי נהלי שירות בתי הסוהר. עו"ד פרופ' ליבאי ציין מנגד, כי אין המתלונן ורעייתו מוזמנים, וההערכה היא כי אין סיכוי שיגיעו.
ה.
אזכיר כאן, כי המחוקק מאפשר שני מסלולים לעניין זה, כפי שציינה השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 1381/10 מדינת ישראל נ' אליאס (לא פורסם) - פניה לשירות בתי הסוהר במסלול המינהלי, ועתירת אסיר בעקבותיו, או פניה בשחרור בערובה במסגרת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996; לשיטתה המסלול הטבעי הוא באמצעות רשויות שירות בתי הסוהר, וגם בתיקים הנדונים לפי חוק המעצרים יש לתת משקל ראוי לנהלי שירות בתי הסוהר. זו אף דעתי שגם בוטאה בעבר. אוסיף, כי יש קושי מובנה בשני מסלולים נפרדים לאותה מטרה, ול"כרכור" בין הערכאות, כך ששני אסירים באותו תא יזכו לתוצאות שונות בנושא זהה, וראוי כי הנוגעים בדבר יידרשו לכך.
ו.
במקרה דנא סורבה בקשת המשיב מניה וביה, הגם שראוי היה כי רשויות שירות בתי הסוהר ידריכוהו – מה שלא נעשה – לפנות לפקודת הנציבות 04.40.01 (פקודה זו דנה באסירים, ולא אכנס לשאלה שעלתה באחד המקרים באשר להבחנה בין עצורים לאסירים). מכל מקום, עתה בפנינו דיון לפי חוק המעצרים והזמן דוחק.
ז.
מכל מקום, לדעתי אין ההיגיון סובל פער של ממש בין התוצאה האפשרית במסלול חוק המעצרים (שלכאורה נתונה לבית המשפט לפי שיקול דעתו) לתוצאה במסלול שירות בתי הסוהר, הכפופה לפקודות שב"ס. ועם זאת, האנושיות מצדיקה, במידת הניתן, לאפשר לאדם להשתתף בחגיגת בר המצוה של בנו; ולדידי העיקר הוא הבן, שיזכור את נוכחות אביו ביום חגו.
ח.
פקודת שירות בתי הסוהר 04.40.10 מאפשרת ביקור משפחה לרגל בר מצוה "ובלבד שאירוע כאמור לא ייערך באולם שמחות". הטעם הוא הקושי באבטחה במקום כזה. עו"ד פרופ' ליבאי התחייב, כאמור, כי המתלונן ורעייתו המתלוננת אינם מוזמנים לאירוע. יש למצוא איפוא פתרון שהוא שויוני במידת האפשר, והמתישב ככל הניתן עם הפקודות, אף כי סמכות של בית המשפט בגדרי חוק המעצרים היא גם לקבוע אחרת.
ט.
החלטתי לנקוט בדרך שכבר ננקטה בקירוב בעבר. המשיב ילווה על-ידי שירות בתי הסוהר (המלוים בלבוש אזרחי, והוא יהיה בבגדיו שלו ולא יהיה כבול), לבית הכנסת בו נערכת העליה לתורה ("זוהר מיכל" ברח' זאב פאלק, הר חומה, ירושלים) ויגיע לשם ביום ה' הקרוב בשעה 10:00, שעת העליה לתורה; משם ילווה ישירות לאולמי "טנדו" בתלפיות ירושלים, אליהם יגיע בשעה 11:30 (האירוע קבוע ל-12:00). לשעה 11:30 יוזמנו עד כעשרים קרובי משפחה והוא יוכל להישאר במקום עד שעה 12:30, שניתן להניח כי אז תגיע כמות אורחים גדולה יותר, ובאותה שעה יהא עליו להיפרד וילווה חזרה למקום מעצרו.
י.
ערר המדינה מתקבל חלקית לפי האמור, קרי, תחת ההסדר שקבע בית המשפט קמא יבוא האמור מעלה.
ניתנה היום, י"ג באלול תש"ע (23.8.10).
ש ו פ ט