בש"פ 9721/11 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט קפאח) בעמ"ת 50622-12-10 מיום 28.12.11, במסגרתה קיבל את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (השופט בקר) בב"ש 25820-10-11 מיום 27.12.11, ונדחה בקשת העורר לצאת לחתונת בנו הערב.

רקע והליכים

ב.

עניינה של הבקשה - כאמור - שחרור המבקש ממעצר כדי שיוכל להשתתף בחתונת בנו הערב, ג' טבת תשע"ב (29.12.11). כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות איומים כלפי רעייתו ובתם, תקיפה כנגד בת זוג (בכך שירק עליה), תקיפה הגורמת חבלה של ממש (על שהכה את בתו בפניה) והפרת צו בית משפט. בקשת המבקש לצאת לחתונת בנו נתמכה בבקשת בנו (החתן) ובהסכמתה של רעייתו בבקשת ליווי מאובטח. בית משפט השלום הורה על שחרורו של המשיב ביום החתונה בין השעות 01:00-15:00, תחת תנאי ערבות עצמית וערבותם של שני אחיו של המבקש ובליווים הצמוד, לאחר שהתרשם מרצינותם ואחריותם. לא נעלם מעינו של בית משפט השלום הקושי שבהסכמת רעייתו של המבקש, אשר "בודאי קרועה בין רצון בנה לבין החשש האמיתי מן המשיב"; אך הוטעם, כי מדובר באירוע חד פעמי ונדיר, ויש להניח כי המשיב לא יפר את האמון שניתן בו באירוע שכזה, ובפרט נוכח בקשת הבן, הסכמת האם ורצינותם של האחים המפקחים. על החלטה זו הוגש ערר המשיבה.

ג.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערר המשיבה ואסר על יציאת המבקש לחתונה. הוטעם, כי השאלה אינה רק עמידה בתנאי השחרור של המבקש, אשר הפר בעבר צו הגנה, אלא זכויותיה של המתלוננת (אמו של החתן), אשר לה הזכות לבוא לחתונת בנה ללא חשש וזאת חרף היעדר עבר פלילי למבקש. זאת נוכח מכתב הסכמתה של אם החתן, אשר ניכר ממנו כי חששה, ולכן ביקשה שיגיע בליווי מאובטח.

ד.

מכאן הבקשה לרשות ערר, שביקשה לחזור להחלטת בית משפט השלום. החלטתי לקיים בה דיון.

ה.

בא כוח המדינה טען כי אין מקום למתן רשות ערר בהיעדר עניין ציבורי ויש חשש לפריצת המסגרת בנושא זה. עוד העלה את הנחיות שירות בתי הסוהר המאפשרות בכגון דא יציאה לאירוע שלא באולם שמחות ובליווי שירות בתי הסוהר, מה שאינו מתקיים כאן. כן הגיש מסמכים מתוך תיק החקירה מאוקטובר-נובמבר 2011, המצביעים על אלימות המבקש ותלונות בנות המשפחה. עוד נאמר כי האחריות היא של בית המשפט והתביעה, ולא של המשפחה.

ו.

באולם נכחו רעיית המבקש ובתו המתלוננת, ושמעתי עמדותיהן: האם ציינה כי עליה לחשוב על בנה, ואביו צריך להיות בחתונה בשבילו, תוך אמונתה שלא יקרה דבר. הבת ציינה בדמע שעל האב להיות בחתונת הבן, ואין לדעתה סיכון בסיטואציה זו, אף שהאב פגע בה; "כולנו צריכים אותו שם כדי לשמח". הוגש גם מכתב מאת החתן.

ז.

באת כוח המבקש ציינה כי פנתה גם לשירות בתי הסוהר, אך הסמכות מקבילה, ויש נכונות לתוספת ערבים (אח נוסף והמטפל מר אולמן) ולהעלאת סכום הערבות, וכן לצמצום מספר השעות לנוכחות האב. כן טענה כי המבקש מאוזן כרגע, והחתן לומד בישיבה חרדית ועל כן ההפרדה בחתונה מוחלטת. המדובר – כך נטען – בנושא אנושי חריג.

הכרעה

ח.

בא כוח המשיבה העלה כאמור שתי שאלות דיוניות. האחת – המדובר בבקשת רשות ערר, ולשיטתו אין ליתן רשות ערר מקום שמוצו ההליכים בשתי ערכאות, כדי שלא לפתוח פתח רחב מדי לכגון דא. השניה, ה"כרכור" בין שני המסלולים האפשריים, גם אם הסמכות קיימת, קרי, בין עתירת אסיר לבין הליך במסגרת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996.

ט.

אשר לשאלת רשות הערר, אכן זו ניתנת במשורה וכך ראוי, אך תצוין החלטת השופטת ארבל בבש"פ 2786/11 ג'ריס נ' ג'ריס (לא פורסם), בה נאמר

"... כי במקרים בהם נוכח בית המשפט כי ישנן נסיבות מיוחדות המצדיקות, גם בלא שהתקיימו הדרישות לפי הלכת חניון חיפה , דיון בפני ערכאה שלישית, יהא נכון, לטעמי, לגלות גמישות רבה יותר ביחס לאפשרות ליתן רשות ערעור. איני רואה לחזות מראש מה יהיו מקרים מיוחדים אלה, אך לכשיתייצבו לפנינו – נדע לזהותם".

אוסיף, כי כידוע אף בגדרי הלכת חניון חיפה ישנם חריגים. אטעים, אינני סבור כי השערים צריכים להיות פתוחים לרווחה בכגון דא, ואל יהי בהחלטה זו כדי להוות סנונית לכך, וביצוע ניתנו החלטות רבות של בית משפט זה המצמצמות רשות ערר בגלגול שלישי בתיקי מעצרים, בעקבות קביעת המחוקק.

י.

אשר לשני המסלולים, בבש"פ 6184 מדינת ישראל נ' אברהם (לא פורסם) הפניתי בין היתר להחלטת השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 1381/10 מדינת ישראל נ' אליאס (לא פורסם), וציינתי כי "יש קושי מובנה בשני מסלולים נפרדים לאותה מטרה, ול'כרכור' בין הערכאות, כך ששני אסירים באותו תא יזכו לתוצאות שונות בנושא זהה, וראוי כי הנוגעים בדבר יידרשו לכך". ואכן, בא כוח המדינה מסר כי הנושא מצוי בטיפול במחלקת הייעוץ והחקיקה במשרד המשפטים, על מנת להביא לתיקונו. איני רואה מקום להידרש לכך בהחלטה זו מעבר לאמור.

י"א.

החלטתי בנסיבות ליתן רשות ערר ולדון בו, וזאת לא בלי התלבטות, במישור הדיוני של עצם ההידרשות לכך בגלגול שלישי, ובמישור הדילוג בין המסלולים (אחר הפניה לשירות בתי הסוהר). הטעם העיקרי להחלטה הוא הנסיבות האנושיות של נוכחות האב בנישואי בנו, בראש וראשונה למען הבן , שהדבר הוא לגביו חד פעמי. לכך מצטרפת העובדה, שבית המשפט המחוזי סמך החלטתו במידה רבה על זכויות המתלוננת, אך כאמור שמעתי את עמדות האם ובתה שתמכו מאוד במתן רשות לאב להשתתף בחתונה. אזכיר כי אין לאב עבר פלילי. שקלתי גם ליווי שירות בתי הסוהר, אך החלטתי בנסיבות ללכת בנתיב שקבע בית משפט השלום, ועם זאת שיניתי לחומרה את התנאים שקבע, כלהלן.

י"ב.

החלטתי היא כי האב יוכל להשתחרר החל מן השעה 1630 (במקום 1500) בליווי אחיו ארז ורפאל והמטפל מר ירדן אולמן. ההפקדה במזומן תוגדל לסך 36,000 ₪. הערבויות על-ידי המבקש והאחים ארז ורפאל יהיו כפי שקבע בית המשפט קמא, וכן יחתום המטפל מר אולמן (שהסכים להיות ערב במכתב מ-26.12.01) על ערבות בסך 20,000 ₪. המבקש ילווה בכל עת על-ידי שלושת הערבים. המבקש ישהה באולם עד 30 דקות לאחר תום החופה (הקבועה ל-1900 אך כנודע אין מדייקים במקומות רבים) ולא יאוחר משעה 2145, וישוב מיידית בליווי לבית המעצר. רשמתי לפני כי החתונה נעשית - לפי הצהרת המבקש ובני משפחתו - בהפרדה, ועל כן תהיה זיקת קרבה עם המתלוננות רק בחופה.