רע"ב 2578/21 איליה בביץ נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז – לוד (השופטת מ' גרינברג ) בעת"א 23536-03-21 מיום 6.4.2021, במסגרתה נמחקה עתירת המבקש, אסיר בבית-סוהר "השרון", בעניין אי-העברת תלונות שהגיש ליחידה הארצית לחקירות סוהרים.

2.

המבקש הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי ביום 21.2.21, בה טען כי שתי תלונות שהגיש למנהל האגף בכלא "השרון" נגד סגן מנהל בית הסוהר בשל "יחס פוגעני ומשפיל", "נעלמו" ולא הגיעו למענם ביחידה הארצית לחקירת סוהרים. לאור זאת עתר המבקש לבית המשפט המחוזי לבחון "מי אחראי על דיחוי המשלוח", כלשון העתירה.

עוד טען המבקש כי דרישת בית המשפט המחוזי לתשלום אגרה, שבוטלה לאחר מכן, כלל לא הועברה אליו והגיעה לידיעתו רק בעקבות בדיקה אקראית שביצע מול מזכירות בתי המשפט.

3.

בית המשפט המחוזי מחק עתירה זו "בהחלטת פתקית", תוך שקבע כי יש להשיב למבקש את האגרה ששילם ולבדוק שכלל תלונותיו הועברו ליחידה הארצית לחקירות אסירים, וכי "בכפוף לכך, העתירה נמחקת".

4.

מכאן הבקשה שלפניי, בה נטען כי בית המשפט המחוזי שגה עת שמחק את עתירת המבקש מבלי שדן בה לגופה, ומבלי שנקבע מי יפקח על כך שתלונותיו יועברו ליחידה הארצית לחקירות סוהרים.

המבקש בבקשתו טוען, כי החלטת בית המשפט המחוזי לוקה בחוסר סבירות קיצוני ומהווה פגיעה בלתי מידתית בזכויותיו, באופן המצדיק מתן רשות ערעור.

5.

בתגובת המשיב נטען כי תלונות המבקש הועברו ליחידה הארצית לחקירות סוהרים עוד בטרם ניתנה החלטת בית משפט המחוזי בעניינו. כמו כן, נטען כי ההחלטה שלא לקיים דיון בעתירה במעמד הצדדים בטרם הורה בית המשפט המחוזי על מחיקתה, היא החלטה דיונית שאינה מצדיקה התערבות ערכאת ערעור.

6.

יוער, כי תגובת המשיב הוגשה בתחילה ללא תצהיר, וללא כל תימוכין המלמדים על כך שתלונת המבקש אכן הועברה ליחידה הארצית לחקירות סוהרים. על כן, הוריתי בהחלטתי מיום 26.5.2021 על הגשת הודעה מעדכנת; ובהתאם לכך, הגיש המשיב אישור על העברת תלונת המבקש ותצהיר לתמיכה באמור בתגובה, החתום על ידי מזכירת "בית סוהר השרון".

7.

משנחה דעתי כי הסעד שהתבקש בעתירת המבקש לבית המשפט המחוזי התייתר, הרי שהתייתר אף הצורך לדון בבקשה שלפניי – ודינה להידחות.

עם זאת, אעיר כי על פני הדברים נפל פגם באופן הטיפול בעתירת המבקש, אשר נמחקה ללא כל דיון ובטרם התקבלה תגובת המשיב המלמדת כי העתירה אכן התייתרה בפועל.

עתירות אסירים לבתי המשפט המחוזיים נועדו להבטיח כי תופעל ביקורת שיפוטית ממשית על התנהלות שירות בתי הסוהר בכדי לוודא כי זכויותיהם של אסירים – אשר חירותם ממילא מוגבלת – לא ייפגעו. על כן, אין להשלים עם מחיקת העתירה "בכפוף לכך" שהסעד המבוקש יתייתר מאליו.

על בית המשפט המחוזי היה לכל הפחות להידרש לתגובת המשיב ולוודא כי הסעד שהתבקש בעתירה אכן התייתר בפועל, בטרם הורה על מחיקתה.

מחיקת עתירת אסיר על אתר, מתוך הנחה כי הסעד המבוקש בה יתייתר מאליו, ללא כל נימוק ובלי שהתקבלה תגובת המשיב, אינה מתיישבת עם הזכות הבסיסית המאפשרת לאסיר את הגישה לערכאות ועלולה לפגוע קשות באוכלוסיית האסירים .

בהיעדר ביקורת שיפוטית אפקטיבית על החלטות שירות בתי הסוהר, היכולת להבטיח שמירה על זכויות אסירים נפגמת באופן משמעותי – ועל בתי המשפט לנקוט במשנה זהירות בטרם יורו על מחיקת עתירות אסירים המוגשות אליהם.

8.

סוף דבר, הבקשה נדחית.