רע"ב 2640/04 עמוס סבג נ. שירות בתי הסוהר

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט טל).

2.המבקש טען בעתירתו לבית המשפט המחוזי לניכוי 208 ימים מתקופת המאסר שהוא מרצה, כך שישוחרר לאלתר. עיקרי טענותיו הם אלה:

(א) עונשו בתקופת מאסרו הראשונה עומד על 74 חודשי מאסר בפועל במקום 72.5 חודשי מאסר בפועל.

(ב) יש לנכות 46 ימי מעצר מתקופת מאסרו הראשונה במסגרת ע"פ 346/98.

(ג) תקופת המאסר בגין הפקעת רשיון אסיר אותה צריך הוא לרצות הינה קצרה מכפי שנקבע. לטענתו, אילו נוכו 46 ימי מעצר כפי שנדרש ואילו העמידו את תקופת המאסר הנכונה על 72.5 חודשים, כי אז תקופת השליש בה שהה המבקש כאסיר ברשיון היתה קצרה מכפי שנקבע, והפקעת מחצית מהתקופה היתה צריכה להוביל לתקופת מאסר קצרה יותר.

(ד) עוד טען המבקש כי הוסכם בין הצדדים על ניכוי התקופה המינהלית בגין ריצוי גזר הדין הפלילי במאסר הנוכחי אשר צריכה להיות כפולה מכפי שנקבע.

3.בית המשפט המחוזי נתן דעתו בפירוט לכל טענות המבקש ודחה אותן על יסוד בדיקה עובדתית וקביעת ממצאים שבעובדה. הוא קבע כי תקופת המאסר לה נדון המבקש על פי גזר הדין בע"פ 346/98 ( בימ"ש מחוזי, נצרת) הינה 74 חודשי מאסר ולכן תקופת הרשיון היא שנתיים ו-20 ימים; כי עיון בגליון האסיר מעלה כי נוכו מתקופת מאסרו הקודם 46 ימי מעצר מכאן שאין לנכות 46 ימי מעצר מתקופת המאסר שכבר ריצה; כן נדחתה הטענה בקשר למשך תקופת הפקעת הרשיון, ונדחתה הטענה כי הובטח למבקש כי תנוכה תקופה מינהלית כפולה מתקופת המאסר הנוכחית שאותה הוא מרצה בקשר לת.פ. 6095/02 ( בימ"ש שלום, קריות).

4.המבקש חוזר ומעלה את טענותיו בבקשת רשות ערעור זו.

אין מקום להיענות לבקשה.

כלל ידוע הוא כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט מחוזי בעתירות אסיר שמורה לנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל ; רע"ב 10705/03 מוסא נ' שירות בתי הסוהר ; רע"ב 3747/04 יאסין נ' מדינת ישראל). ענין זה נוגע כל כולו לבחינה עובדתית של טענות המבקש, ולפיכך אינו נופל למסגרת המקרים המצדיקים מתן רשות ערעור. עם זאת, מאחר שמדובר בטיעונים הנוגעים לחישוב ימי מאסר ויש לכך השלכה על היקף הפגיעה בחירותו האישית של המבקש, בחנתי את טיעוניו לגופם על רקע הכרעת בית המשפט קמא ולאור הסבריו של בא כוח המדינה בתגובתו לבקשת רשות הערעור. נחה דעתי לאחר בחינה נוספת זו כי לא נפלה כל טעות בקביעותיו של בית המשפט המחוזי, ואין עילה כלשהי להתערב בהן.

לאור האמור, בקשת רשות הערעור נדחית.