רע"ב 3747/04 אוסמה יאסין נ. מדינת ישראל

1.זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (כב' הנשיא בן דוד, סגן הנשיא גלפז והשופט ממן), בעע"א 1083/04.

2.המבקש הורשע, על פי הודאתו, על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) בכתב אישום שייחס לו מעשים שונים של שוד מזוין וקשירת קשר לביצוע פשע, ותקיפה לשם גניבה (ת.פ. 401/01). הרקע לאישומים בתיק זה קשור בביצוע עבירות שוד אגב תקיפות אכזריות של גברים ונשים, אשר בוצעו במשך מספר חודשים לאחר תכנונים מוקדמים, תוך שימוש באלימות קשה. כן הורשע בכתב אישום נוסף (ת.פ. 385/01) בעבירה של אי מניעת פשע לאחר שלא נקט באמצעים סבירים למנוע פשע שתוכנן על ידי חבריו, לחטוף חייל צה"ל, לגנוב את נשקו, לרוצחו ולהעביר את גופתו לידי חזבאללה או להשליכה.

המבקש מרצה עונש מאסר בפועל של 48 חודשים לאחר שנדון בגין כתב האישום הראשון ל-48 חדשי מאסר בפועל ובגין כתב האישום השני לחודשיים מאסר בפועל, אותו הוא מרצה בחופף למאסר הראשון.

3.המבקש פנה לועדת השחרורים בבקשה לשחרור מוקדם. הוא טען כי סיווגו כאסיר בטחוני מוטעה באשר כתב האישום העיקרי בו הורשע הנו בעל אופי פלילי ואילו ההיבט הביטחוני שבו הינו שולי בלבד. כן ציין את החרטה שהביע, את נכונותו לתקן את דרכיו, ואת התנהגותו הטובה בין כתלי הכלא. הוועדה דחתה את בקשתו לאחר ששקלה את נסיבותיו האישיות אל מול חומרת המעשים בהם הורשע, והגיעה לכלל מסקנה כי שחרורו עתה עלול לסכן את שלום הציבור. ערעורו לבית המשפט המחוזי על החלטת הועדה גם הוא נדחה. בהחלטת בית המשפט נקבע כי אין להתערב בהחלטת הועדה אשר קבעה כי מסוכנותו של העותר עולה לא רק ממעשיו הנושאים אופי בטחוני אלא גם, ובעיקר, ממעשיו הפליליים, ומסוכנות זו גוברת על נסיבותיו האישיות. בין היתר, צויין כי במהלך שהייתו בכלא עבר המבקש עבירות משמעת והועמד מספר פעמים לדין משמעתי. כן נקבע כי קיים בעניינו מידע מודיעיני המצביע על מסוכנותו ואשר יש בו כדי להצדיק את סיווגו כאסיר בטחוני לצרכי מיקומו בבית הסוהר. בית המשפט מצא כי הועדה לא חרגה ממיתחם הסבירות בקובעה כי מסוכנותו של המבקש גוברת על נסיבותיו האישיות, וכי אין מקום לשחררו בשחרור מוקדם.

4.המבקש עותר לבית משפט זה לקבלת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. הוא טוען כי אינו מסוכן לציבור ואין חשש כי יחזור לבצע עבירות, וכי בית המשפט לא שקל את הצעתו להשתחרר בתנאים מגבילים, ולא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות ולהשפעת הסירוב לשחרורו המוקדם על יכולתו להשתקם, וזאת בשעה שניתן משקל-יתר להפרות המשמעת שהיה מעורב בהן בכלא.

5.דין הבקשה להידחות.

בגדר שיקוליה העיקריים של ועדת השחרורים אם לשחרר אסיר בשחרור על תנאי מצוי השיקול האם צפוי סיכון מהשחרור לשלום הציבור ולבטחון המדינה. כן עליה לשקול, בין השאר, את התנהגותו בכלא, את אופי העבירות בהן הורשע ונסיבותיהן, ועוד (סעיף 9 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001). הועדה שקלה את השיקולים הללו והגיעה למסקנה כי אין מקום לשחרור המבקש, ובית המשפט המחוזי החליט שלא להתערב בהחלטה זו בהיותה מעוגנת בנתונים ובמיתחם הסבירות. כלל הוא כי רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי הדן בעתירות אסירים, ניתנת במקרים חריגים ומיוחדים, בהם מתעוררת סוגיה משפטית בעלת חשיבות מיוחדת או בעלת השלכות כלליות (רע"ב 7/86 חיים לואיס וייל נ' מדינת ישראל ו-7 אח' , (לא פורסם); רע"ב 10705/03 סאפי באסם מוסא נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם)). עניינו של המבקש אינו נמנה על אלה, ואינו מעלה טעמים מיוחדים המצדיקים באורח חריג מתן רשות לערער (רע"ב 104/04 יעקב כלב נ' שירות בתי הסוהר ; רע"ב 6172/97 מדינת ישראל נ' אבי גולן , פ"ד נב(1)167). בית המשפט המחוזי בחן את החלטת הועדה ונתן דעתו למידע שעמד בפניה, ולאור אופי הרשעותיו של המבקש, המידע המודיעיני הקיים לגביו, והתנהגותו בכלא, הגיע לכלל מסקנה כי הוועדה שיקללה את נסיבותיו האישיות מול שאר הנתונים והשיקולים ולא חרגה בהחלטתה ממתחם הסבירות. בנסיבות אלה, אין מקום ועילה להתערב בהחלטתו זו של בית המשפט.

הבקשה לרשות ערעור נדחית.