רע"ב 2684/21 מוחמד אבו סרארי נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט העמית א' טל ) בעת"א 58892-01-21 מיום 22.3.2021, שבו נדחתה עתירת אסיר שהגיש המבקש בנוגע לאופן סיווגו.

1.

לפי האמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקש מרצה עונש של כ-11 שנות מאסר בגין עבירות אלימות, הפעלת מאסר על תנאי וביטול שחרור על תנאי. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי להסרת השיוך הכנופייתי שיוחס לו, שלדבריו מפריע לשיקומו.

2.

בית המשפט המחוזי ציין כי לפי תגובת המשיב וחוות הדעת שצורפה לה, שיוכו של המבקש עבר בחינה עדכנית על ידי גורמים במשטרה, ואלה סבורים גם כיום כי אין מקום להסיר את שיוכו של המבקש. בית המשפט דחה אפוא את העתירה, תוך שהוא מציין כי על המשיב לבדוק מעת לעת את האפשרות לבטל את שיוכו של המבקש.

בית המשפט הוסיף כי רשם לפניו את דברי בא כוח המשיב, ולפיהם העותר משולב בפעולות חינוך וטיפול המצויות בדרגה העליונה של שלבי הטיפול, כך שהנזק שנגרם למבקש כתוצאה משיוכו איננו גדול, ונעשה על מנת לשמור על שלומו ועל שלומם של אחרים בין כתלי בית הסוהר ומחוצה לו.

3.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי, בה שב על בקשתו להסיר את שיוכו הכנופייתי. לדבריו, לא ניתן לשייכו לכנופיה, שכן הוא מעולם לא הואשם והורשע בהשתייכות לכנופיה ומעולם לא היה שותף לפשע עם מישהו אחר. כן טוען המבקש כי שיוכו הכנופייתי "תוקע" אותו. בסוף דבריו מפנה המבקש להחלטה שניתנה בעבר ברע"ב שהגיש (רע"ב 5321/18), וטוען כי היה על בית המשפט המחוזי להתייחס אליה.

4.

אציין כי המבקש, שאינו מיוצג, ציין בבקשתו כי הוא מבקש שימונה לו סניגור. בקשה זו הועברה להתייחסות הסניגוריה הציבורית (החלטת הרשמת ד' להב מיום 21.4.2021), ובעקבות כך זו הביעה עמדתה כי אין מקום לייצוג ציבורי של המבקש. זאת, בהינתן שבקשתו נטועה בנסיבותיו הפרטניות; בהינתן שהמידע בעניינו של המבקש נבחן לאחרונה ונמצא כי הוא עודנו רלוונטי; ובהינתן שהליכי שיקומו של המבקש לא נפגעו כתוצאה מאופן סיווגו.

5.

דין הבקשה להידחות, ודומה כי הטעמים שעמדו ביסוד עמדתה של הסניגוריה הציבורית יפים גם לצורך הכרעה בבקשה דנן.

ראשית,

הלכה עמנו כי רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הדן בעתירת אסיר שמורה, ככלל, למקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים (ראו, מבין רבים, רע"ב 456/20 ריבקין נ' שרות בתי הסוהר , פסקה 6 והאסמכתאות שם (13.2.2020)). עיון בבקשה דנן מעלה כי היא תחומה כולה לעניינו הקונקרטי של המבקש. די בכך, בנסיבות המקרה דנן, כדי להביא לדחיית הבקשה.

שנית, מלבד טענה כללית נגד אופן סיווגו, המבקש לא הצביע על זכות כלשהי שנפגעה כתוצאה מהסיווג האמור. מהחומר שצורף לבקשה אף עולה כי בניגוד לטענה שהועלתה בבית המשפט המחוזי, הליך שיקומו של המבקש כלל לא נפגע כתוצאה מהסיווג האמור. כך הובהר מפורשות על ידי בא כוח המשיב במהלך הדיון שהתקיים בבית משפט קמא (פרוטוקול מיום 22.3.2021, עמ' 2), ובית משפט קמא עמד על הדברים בהחלטתו.

לבסוף, אין בהחלטתו של השופט הנדל בבקשת רשות ערעור קודמת שהגיש המבקש (רע"ב 5321/18 מיום 4.11.2018) כדי להצדיק מתן רשות ערעור. בשולי החלטה זו אמנם נאמר כי "למקרא החומר המודיעיני – על חלקיו העוסקים במבקש עצמו ובכנופיה כולה – יש להעיר כי 'חזקה על הגורמים המוסמכים כי ככל שיהיה בכך צורך בעתיד ובהתאם לנסיבות העניין, ישובו ויעריכו את מצב הדברים בעתיד'" (שם, פסקה 5). ברם, כפי שציין בית משפט קמא, במקרה דנן נערכה בחינה עדכנית בעניינו של המבקש על ידי הגורם הרלוונטי, ומסקנתו היתה כי לעת הזו אין מקום להסיר את שיוכו. בית המשפט המחוזי לא מצא הצדקה לסטות מכך, ובמסקנתו זו אין מקום להתערבותו של בית משפט זה.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית.