פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
456/20
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
אורי ריבקין
נ ג ד
המשיבים:
1. שרות בתי הסוהר
2. מב"ן
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתיק עתא 053087-09-19 שניתנה ביום 17.12.2019
על ידי כבוד השופט ע' דרויאן-גמליאל
בשם המבקש:
עו"ד רועי לביא
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בלוד (כבוד השופטת ע' דרויאן-גמליאל ) מיום 17.12.2019 בעת"א 53087-09-19, בגדרו נדחתה עתירת המבקש להורות למשיב 1 (להלן: שב"ס ) לשלבו בטיפול ייעודי לעברייני מין באופן מיידי, ולכל המאוחר עד לחודש ינואר 2020.
2.
המבקש מרצה עונש מאסר לתקופה של 8 שנים ו-9 חודשים בגין עבירות מין החל מיום 25.4.2016 ועד ליום 24.1.2025
(גזר הדין מיום 27.7.2017 בתפ"ח 41224-05-16). במהלך מאסרו שולב המבקש בתוכניות טיפול שונות, שלדבריו נתרם מהן רבות. בהמשך, נוכח מסוכנותו המינית שהוערכה כגבוהה, פנה בא כוח המבקש לשב"ס בבקשה לשלבו בטיפול ייעודי לעברייני מין ונענה כי "עפ"י התוכנית הטיפולית שנקבעה לו, כהמשך למסגרות הטיפוליות אותן סיים, הוא עתיד להשתלב בקבוצה ייעודית לע.מ במב"ן (עברייני מין במרכז הרפואי לבריאות הנפש והמערך הקהילתי – י.ע). שילובו בקבוצה זו תבחן ע"י מב"ן בסמוך לריצוי חצי מתקופת מאסרו, קרי ספטמבר 2020".
3.
המבקש עתר לבית משפט קמא בבקשה להורות על שילובו בטיפול ייעודי לעברייני מין לכל המאוחר בחודש ינואר 2020. את בקשתו הוא ביסס על החלטה של בית משפט זה במסגרתה ניתן תוקף של פסק-דין למסקנות ועדת מומחים, לפיהן על שב"ס לשלב עברייני מין שמסוכנותם המינית הוגדרה כגבוהה בטיפול ייעודי 5 שנים עובר למועד שחרורם (רע"ב 4008/15 שירות בתי הסוהר נ' ברברמן (4.4.2017) להלן: עניין ברברמן ).
שב"ס בתשובתו ציין כי המשיב 2 (להלן: מב"ן ) הבהיר כי אין הוא מקל ראש בחשיבותו של הטיפול הייעודי, אך נוכח מגבלת כוח אדם הקיימת במב"ן נוצר קושי לפתיחתן של קבוצות טיפול חדשות במהלך התקופה הקרובה, ולכן המבקש ישתלב בטיפול, בעיכוב של כחצי שנה מהמועד עליו הומלץ על ידי ועדת המומחים בעניין ברברמן . עוד ציין שב"ס כי בסיכום ההמלצות של ועדת המומחים נקבע כי "הוסכם לשוב ולדון בנושא בעוד 5 שנים, על מנת שבתקופה זו ניתן יהיה ללמוד את יישום ההמלצות, על סמך נתונים שיאספו ועל סמך הניסיון שיצטבר", ומכך ניתן להסיק שהוועדה צפתה שיתכנו קשיים במהלך יישום ההמלצות.
4.
בית משפט קמא בהחלטתו מיום 17.12.2019 דחה את העתירה בציינו כי "לא אוכל ולא ראוי שאוכל להיכנס לנבכי תקציבו של שב"ס, גוף מורכב וגדול, שאתגריו מורכבים וגדולים, כאשר ברור שאם אמשוך את השמיכה לקצה אחד – יימצא קצה אחר חשוף לרעות חולות".
5.
על כך נסבה הבקשה שלפניי. לטענת המבקש אי יישום פסק הדין בעניין
ברברמן מעלה שאלה עקרונית המצדיקה קבלת הבקשה.
6.
דין הבקשה להידחות.
הלכה היא שרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הדן בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא במקרים בהם הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים (ראו, למשל, רע"ב 1460/11 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר , בפסקה 6 (12.6.2011); רע"ב 623/12 צאפאנא נ' מדינת ישראל , בפסקה 12 והאסמכתאות שם (14.3.2012)). המקרה שבפנינו אינו נופל בגדרם של חריג זה.
כפי שעולה מתשובתו של מב"ן, נעשים מאמצים רבים לקיים את מסקנותיה של הועדה המייעצת שאומצו בעניין ברברמן , אך בשל אילוצים טכניים, יישומן לא מתאפשר באופן זמני. איני רואה בעיכוב זה בנסיבות אלה, עניין המעלה שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, י"ח בשבט התש"ף (13.2.2020).
ש ו פ ט