רע"ב/רעב"ס 2831-23 רע"ב/רעב"ס 2831-23

1.בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט עמית כהן) בעת"א 34218-03-23 מיום 05.04.2023.

2.המבקש, שמייצג את עצמו, הוא אסיר המרצה מאסר בן 6 שנים וחמישה חודשים, בגין מספר רב של עבירות מרמה והלבנת הון, ובכללן: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד, הונאת נושים, עבירות לפי פקודת פשיטת הרגל – אי מסירת מידע ואי גילוי נכסים, זיוף בכוונה לקבל דבר, עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, עבירות מס, הפרת הוראה חוקית, שימוש בדרכון מזויף, התחזות כאדם אחר במטרה להונות.

המבקש מעוניין לצאת לחופשה מיוחדת לצורך עלייה לקבר אביו המנוח במלוא 30 ימים לפטירתו.

3.בדיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 16.03.2023, על אודות יציאת המבקש בליווי במהלך השבעה לקבר אביו, התקיים שיג ושיח בין המבקש ושירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס) במטרה להימנע מעתירה נוספת, על האפשרות להוציאו לחופשה מיוחדת כאמור.

4.מאחר שהתנגדות שב"ס התבססה על חשש שהמבקש יימלט נוכח חובו הגדול למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, חוב העומד על כ-11,000,000 ש"ח, הציע המבקש שעשרה ערבים יחתמו על ערבות לתשלום מלוא סכום הפיצוי, אם הוא לא יחזור מהחופשה.

בתום הדיון סוכם כי שב"ס יודיע, בתוך 14 ימים, אם הוא מוכן להיעתר לבקשת המבקש בכפוף לחתימת ערבים כאמור.

5.ביום 28.03.2023 הגיש שב"ס תשובה משלימה, לפיה נדחתה בקשת המבקש ליציאה לחופשה מיוחדת, על יסוד מספר טעמים. ראשית, בשים לב לכך שלמרכז אין סמכות לגבות ערבות צד ג' ולכן לא ניתן להבטיח את תשלום סכום הפיצוי באמצעות ערבויות. ברם, צוין בהקשר זה כי כן ניתן לרשום, בהסכמה, שִׁיעְבּוּד על נכסי מקרקעין להבטחת תשלום החוב למרכז. שנית, משום שמשטרת ישראל מתנגדת לבקשה, לאור העובדה שמדובר בעבריין מרמה בהיקף נרחב, בעל חוב כספי גבוה ונוכח מידע על אודות מעורבות בסכסוכים על רקע פעילותו. כמו כן, משטרת ישראל בחנה את הערבים שהוצעו, ועלה כי רק חמישה עומדים בקריטריונים שנקבעו לאישור ערבים. חמישה ערבים נפסלו בהתאם לרישומם הפלילי ובשל חומר מודיעיני. לא זו אף זו – משטרת ישראל סבורה שהחלופה שהציע שב"ס, בדמות ליווי סוהרים הינה חלופה סבירה ועמידת המבקש על בקשתו לצאת לחופשה מיוחדת, מעלה תהיות וחשדות. שיקול נוסף שנלקח בחשבון הוא החשש מפני אי חזרה של המבקש מחופשתו, נוכח חובותיו.

6.אשר על כן, סבר שב"ס כי החלטתו לא חורגת ממתחם הסבירות, ואינה מקימה עילה להתערבות. כן צוין כי שב"ס הציע חלופה להגשמת התכלית שלשמה מבוקש לצאת לחופשה מיוחדת, בדמות ליווי סוהרים לבית העלמין.

7.ביום 29.03.2023 התקיים דיון נוסף, בגדרו נשאל המבקש אם הוא מוכן להציע ערבויות בדמות שיעבוד נכסי מקרקעין, והשיב על כך בשלילה מכיוון שבפעם שעברה לקח למעלה מארבע שנים להסיר שיעבוד, ומשכך משפחתו לא מוכנה לשעבד נכסי מקרקעין.

8.בהסכמת הצדדים סוכם כי יינתן פסק דין על יסוד הכתובים, ונקבע מתווה להשלמת טיעון בכתב. המרכז לגביית קנסות (להלן: המרכז) שב והסביר כי הוא אינו מוסמך לגבות ערבות מצד שלישי לטובת המרכז נוכח הוראות חוק המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995; אולם הוסבר כי הוא כן מוסמך לרשום הערת שיעבוד על נכס מקרקעין, בהסכמת צד שלישי, בהתאם להוראות פקודת המסים (גביה). לחילופין, הוטעם, כי ניתן להטיל עיקול ברישום על מיטלטלין של צדדי שלישי, שיש בהם כדי להביא לפירעון מלוא חוב הקנס והפיצוי.

לאור האמור, ניתנה למבקש אפשרות להציע ביטחונות כפי שהציע המרכז. ברם, המבקש השיב כי קיימת הפליה בין אסירים שונים וכי אסירים אחרים קיבלו חופשות מיוחדות למרות שלא שילמו את סכום הפיצוי.

ביום 04.04.2023 ניתנה החלטה לפיה:

"לא ניתן לבדוק בתיק זה מצבם של אסירים אחרים, אם ומדוע מאפשרים להם חופשה מיוחדת.

בשים לב להודעת מרכז הקנסות שהוא אינו רשאי לקבל ערבויות, מאחר שהמשיב ביסס את החלטתו על המלצת הגורמים המקצועיים ובשים לב שבהליך זה בוחן בית המשפט את סבירות ההחלטה המינהלית ואינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הרשות, לא ניתן יהיה לאשר חופשה מיוחדת, אלא אם יבטיח העותר את תשלום הפיצוי, בדרך המקובלת על מרכז הקנסות - שיעבוד על נכסי מקרקעין.

לחששו של העותר שהשיעבוד לא יוסר, השיב מרכז הקנסות שעם חזרת העותר לכלא, יהיה צורך למסור לו צו מבית המשפט, וההערות יוסרו.

על כן, אם מסכים העותר להמציא ביטחונות בדמות שיעבוד על נכסי נדל"ן, יודיע למשיב ולבית המשפט, תוך פירוט הנכסים ושוויים, והמשיב יבחן בחיוב מתן חופשה מיוחדת, בהתאם לנהליו.

העותר יודיע את עמדתו מוקדם ככל האפשר"

בו ביום הודיע המבקש כי הוא מעוניין בפסק דין בעתירה וכי בקשתו לצאת לחופשה מיוחדת בת 24 שעות לקבר של אביו – בעינה עומדת.

9.ביום 5.04.2023 ניתן פסק דינו המנומק היטב של בית המשפט קמא, בגדרו נבחנו טענות הצדדים כולן. צוין כי נחה דעתו מהבסיס העובדתי והמשפטי שעמד ביסוד החלטת שב"ס, וכי בנסיבות המקרה שני הפתרונות שהציע מידתיים ושקולים. לפיכך, לא מצא בית משפט קמא עילה להתערבות בהחלטתו הסבירה של שב"ס.

10.מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה חזר המבקש וטען טענות רבות על אודות התנאים שנקבעו לצורך יציאתו לחופשה וטוען להפליה למול אסירים אחרים, כל זאת על רקע אי תשלום הפיצוי שהושת עליו במסגרת ההליך הפלילי. כן טוען המבקש כי אין כל טעם שיימלט, כעמדת שירות בתי הסוהר, בשים לב למועד שחרורו הקרב ובא; למצבו הרפואי; וכן בשים לב לכך שבארץ שוהים שלושת ילדיו.

11.לאחר עיון בבקשה ובנספחיה סבורני כי דינה להידחות.

12.כידוע, הלכה היא עמנו כי בית משפט זה ייעתר לבקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בעתירת אסיר במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או סוגיה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.06.1986)). המקרה דנן אינו בא בגדרה של אמת מידה מחמירה זו וטענות המבקש קיבלו מענה הולם בהחלטת שב"ס ובפסק דינו של בית משפט קמא.

13. הבקשה נדחית.