רע"ב/רעב"ס 3858-23 רע"ב/רעב"ס 3858-23

1.זוהי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 11.5.2023 (עת"א 25558-05-23, השופט ע' כהן). בית המשפט המחוזי מחק עתירה שהגיש המבקש, אסיר המרצה עונש מאסר, הנסבה על בקשתו לצאת לחופשה מיוחדת על-מנת להשתתף בחתונת אחותו.

2.ביום 17.6.2018, המבקש הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות כלכליות מגוונות בהיקף של כ-16,000,000 שקלים, ועבירה של יציאה מגבולות המדינה חרף צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא נגדו, תוך שהוא עושה שימוש בתעודה הנחזית להיות דרכון ישראלי הנושאת את פרטיו של אדם אחר. בהמשך לכך, ביום 1.11.2018, נגזר עונשו, והוטל עליו עונש של 77 חודשי מאסר לריצוי בפועל, פיצוי לקורבנות העבירה בסך של שמונה מיליון שקלים ועונשים נוספים (ת"פ 29908-10-17, השופט ב' שגיא). יצוין כי המבקש ריצה את רוב תקופת המאסר, אך לא שילם את הפיצוי שהושת עליו. בעקבות זאת נזקף לחובתו חוב למרכז לגביית קנסות בסך של כאחד עשר מיליון שקלים.

3.ברקע הדברים יצוין כי ביום 15.3.2023 הגיש המבקש עתירת אסיר קודמת לבית המשפט המחוזי, שבמסגרתה השיג על החלטת שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס) שלא להתיר לו לצאת לחופשה מיוחדת לרגל פטירת אביו (עת"א 34218-03-23). באותו הליך המבקש ייצג את עצמו וכך הוא עושה גם בהליך דנן. בפסק הדין שניתן ביום 5.4.2023 קבע בית המשפט המחוזי כי החלטתו של שב"ס מצויה במתחם הסבירות וכי שב"ס שקל שיקולים רלוונטיים, לרבות החשש מהימלטותו של המבקש, בין היתר בשל חובו למרכז לגביית קנסות. בית המשפט המחוזי ציין כי שב"ס הציע שתי אפשרויות אחרות חלף יציאתו של המבקש לחופשה מיוחדת: האחת – יציאה בליווי, בהתאם לנהלי שב"ס; השנייה – יציאה לחופשה מיוחדת בכפוף להפקדת ערבויות מתאימות שהוצעו על-ידי המרכז לגביית קנסות. המבקש סירב לכך, ובעקבות זאת, עתירתו נדחתה. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש נדחתה אף היא ביום 9.4.2023 (רע"ב 2831/23, השופט ח' כבוב).

4.ביום 10.5.2023 שב המבקש והגיש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי. כאמור, זו הפעם העתירה כוונה ליציאה לחופשה מיוחדת לצורך השתתפות בחתונת אחותו, שעתידה להתקיים ביום 14.6.2023.

5.ביום 11.5.2023 הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת העתירה, לפי תקנה 4(ג)(4) לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), התש"ם-1980, המורה כי ניתן למחוק עתירה על הסף אף בלא קיום דיון, בהתקיים שני תנאים מצטברים: עתירה קודמת של אותו עותר בעניין זהה בעיקרו נדחתה בהחלטה שיפוטית וטרם חלף פרק זמן משמעותי ממועד מתן ההחלטה השיפוטית האחרונה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי בעתירה הנוכחית לא הצביע המבקש על שינוי נסיבות המצדיק להיעתר לבקשתו לצאת לחופשה מיוחדת מבלי שיציע ביטחונות ראויים. בית המשפט המחוזי הוסיף כי המבקש ציין אמנם כי הוא נכון להסתפק ביציאה בליווי, אך לא ברור אם הוא מיצה את ההליך המינהלי בעניין זה. לפיכך, נקבע כי על המבקש למצות את ההליך המינהלי ורק לאחר מכן יהיה ביכולתו לשוב ולהגיש עתירה מתאימה.

6.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה טוען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שמחק את העתירה מבלי לקיים דיון בה, וכי בניגוד לבקשתו במסגרת העתירה הקודמת, בעתירה הנוכחית בקשתו היא לצאת לחופשה בת 6 שעות בלבד.

7.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, כמו גם בתיקי בית המשפט המחוזי בעתירה הנוכחית ובעתירה הקודמת, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת שב"ס. כידוע, בית משפט זה ייעתר לבקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בעתירת אסיר במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או סוגיה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ראו: בר"ע 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 1098/22 בורוס נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (13.2.2022)). נסיבותיו של המבקש אינן מקיימות את אמת המידה האמורה ודי בכך כדי לדחותה.

8.לגוף העניין, ומאחר שהתרשמתי כי ייתכן שהמבקש לא בחן את האפשרויות העומדות בפניו במלואן, ובהתחשב גם במהות הבקשה המכוונת ליציאה מהכלא למשך מספר שעות בודדות, טוב יעשה המבקש אם יפנה לשב"ס בבקשה ליציאה בליווי לצורך השתתפות בחתונת אחותו, בהתאם להוראות פקודת נציבות 04.40.01 "הוצאת אסיר באבטחה מבית הסוהר" (להבדיל מבקשה לחופשה מיוחדת לפי פקודת נציבות 04.40.00 "חופשות אסירים"). חזקה על שב"ס כי בקשה זו, ככל שתוגש, תישקל בהתאם לעמדת שב"ס בעתירה הקודמת, בכפוף למכלול השיקולים הרלוונטיים, ובהתחשב במועד הקרוב של אירוע החתונה. כמו כן, טוב יעשו גורמי שב"ס אם יבהירו את תוכן החלטתי זו למבקש.

9.סוף דבר: הבקשה נדחית.