רע"ב 2918/07 נאדל בן פואד רשמאוי נ. היועץ המשפטי לממשלה

בית המשפט המחוזי בדונו בעתירה כנגד ועדת השחרורים התערב בהחלטה לשחרר את המבקש בתום שני שלישים מתקופת מאסרו, 45 חודשים. בפסק דינו קבע בית המשפט כי החלטת ועדת השחרורים חרגה ממתחם הסבירות והתעלמה מהנתונים שהיו בפניה. כך לא נתנה הוועדה משקל מתאים לחוות דעת מקצועית של שירות הביטחון בדבר מסוכנותו של המבקש אם ישוחרר היום, הן בשל חברותו המתמשכת של המבקש בארגון התנזים והעבירות שבגינן הורשע – ירי בנשק חם, והן בשל העובדה כי בבית-לחם עדיין פועלת תשתית תנזים צבאית שמנסה להוציא לפועל פיגועים.

כמו כן סבר בית המשפט כי ועדת השחרורים התעלמה כליל מהעובדה שהמבקש הוא דובר האסירים באגף בו הוא שוהה בכלא, דבר המלמד כי לא ניתק עצמו ממעמדו בארגון התנזים.

בפסק דינו הינחה עצמו בית המשפט המחוזי על פי אמות המידה שנקבעו בבית משפט זה לעניין עילת ההתערבות של בית המשפט המחוזי בהחלטות ועדת השחרורים והיקף ההתערבות, ועל פי מבחנים אלה קבע כי ועדת השחרורים בהחלטתה חרגה ממתחם הסבירות.

לפנינו בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולאחר שעיינו בבקשה ושמענו את טענותיו של בא-כוח המבקש לא ראינו ליתן רשות ערעור. משפעל בית המשפט בהתאם לעילות ההתערבות שנקבעו בהלכה שיצאה מלפני בית משפט זה ונימק את התערבותו בהחלטת ועדת השחרורים בהתאם לכך, לא קם כל טעם משפטי ליתן רשות ערעור על פסק דין זה.

מעבר לנדרש נציין כי פסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי אף מבוסס לגופו. הסירוב לשחרר את העותר בשלב זה, הוא נוכח המסוכנות הנלמדת מכך, שמדובר באיש תנזים שמאז שנת 2000 ועד למעצרו ב-2004 היה חבר בארגון טרור ופעיל בחוליה שפעלה במספר הזדמנויות בירי בנשק חם בעיקר לעבר בסיסי צה"ל, ואף השתתף – הוא עצמו – בירי לעבר אדם, הודה, הורשע ונידון ל-45 חודשי מאסר בהסדר טיעון.

חוות הדעת של גורמי הביטחון בעניין זה נומקה היטב ובית המשפט היה רשאי לתת לה משקל בין יתר השיקולים הרלוונטיים שוועדת השחרורים לא שקלה.

אשר על כן הבקשה נדחית.