רע"ב 3095/97 מכתבי שם-טוב נ. שירות בתי הסוהר

1.המבקש שפוט על עבירות סמים ומרצה מאסר בפועל בכלא איילון. המבקש מסווג לצורך יציאה לחופשות, בקטיגוריה ב1-. על פי סיווגו, יכול המבקש לצאת פעם אחת בחודש לחופשה של ארבעים ושמונה שעות, וזאת לאחר בדיקה ואישור של המשטרה לכל חופשה וחופשה. המבקש עתר, כנגד סיווגו, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"ש 2758/96). עתירתו נדחתה. בית המשפט עיין בחומר ובדו"חות חסויים והגיע למסקנה כי החלטת הסיווג של המשטרה הינה סבירה. לאור מידע מודיעיני, לא יצא המבקש לחופשות בחודשים ינואר-מרץ 1997. בחודש אפריל 1997, לאחר אישור המשטרה, חזר המבקש לסבב החופשות. המבקש הגיש עתירה לבית המשפט למען יורה למשיב להחזיר לו את ימי החופשה שנשללו ממנו (ע"ש 618/97). בית המשפט (כבוד השופט א. בייזר) דחה את העתירה, וזו לשון החלטתו:-

"אין אישור חופשות למפרע. עצירת חופשותיו של העותר היתה כדין וכך קבעתי בזמנו".

2.

מונחת בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בע"ש 618/97. המבקש טוען, כי החלטתו של בית המשפט סותרת החלטה קודמת של אותו שופט, בה קבע, כי ניתן להחזיר ימי חופשה למפרע אם השלילה נעשתה על סמך מידע מודיעיני שלא התאמת. כן טוען המבקש, כי נסיבות המקרה מעלות שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית המצדיקה מתן רשות ערעור. לדידו, עולה בנסיבות המקרה השאלה, האם זכאי אסיר להחזרת ימי חופשה שנשללו ממנו שלא כדין. מנגד, בתגובתו המונחת לפני, מתנגד המשיב לבקשה וטוען, כי אין סתירה בין החלטות השופט, משום שההחלטה הקודמת הנזכרת ניתנה לאור הסכמת שירות בתי הסוהר. כן טוען המשיב, כי נסיבות המקרה אינן מעלות שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית המצדיקה מתן רשות ערעור. בתשובתו לתגובת המשיב, חוזר פרקליט המבקש על טענותיו של המבקש בבקשה ומוסיף וטוען, כי שלילת חופשותיו נעשתה שלא כדין, על סמך מידע מודיעיני שלא התממש, וכי השופט המלומד טעה כשקבע אחרת. אף המבקש עצמו ראה להוסיף לבקשה לרשות לערער טענות נוספות.

3.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי הדן בעתירות אסירים ניתנת במקרים חריגים ומיוחדים, בהם מתעוררת שאלה משפטית כללית או עניין ציבורי של ממש (רע"ב 7/86 לואיס וייל נגד מדינת ישראל (לא פורסם)). אין זה המקרה שלפני. בית המשפט המחוזי קבע כממצא עובדתי הן בהחלטתו נשוא הבקשה דנן והן בהחלטתו בע"ש 2758/96, כי סיווגו של המבקש נעשה כדין ושלילת חופשותיו נעשתה כדין ואין מקום לתת רשות לערער על קביעה זו. מכאן שאין מתעוררת השאלה, עליה מצביע המבקש, האם ניתן להחזיר חופשות למפרע, אם השלילה נעשתה שלא כדין. לא זו אף זו, היענות לבקשתו של המבקש משמעותה, ביטול כל האפקטיביות ששלילת החופשה נועדה להשיג. משנקבע כי שלילת החופשות נעשתה כדין, אין מקום לביטול האמור, אחרת, יאבד מכשיר החופשות את משמעותו ואת מטרתו (השווה לעניין מטרת הענקת החופשה לאסיר: רע"ב 2529/97 מדינת ישראל נגד אבנר אוזן (טרם פורסם)).

הבקשה נדחית.