רע"ב 2529/97 מדינת ישראל נ. אוזן אבנר

הנשיא א' ברק:

1.המשיב מרצה עונש מאסר של ארבע שנים. הוא כלוא בכלא איילון. תאריך שחרורו הוא ה- 10.5.98. המשיב מסווג לקטגוריה א' לצורך חופשות, כלומר, הוא מנוע חופשות. הוא פנה (ביום 25.3.97) בעתירה להורות על שינוי הקטגוריה לצורך חופשות. אתמול (ה- 20.4.97) נתקיים דיון בעניינו. בית המשפט (כבוד השופט בייזר) לא החליט על שינוי הקטגוריה לה סווג המשיב. עם זאת, הוא החליט לאשר לו חופשה לסדר פסח. וזו לשון ההחלטה:

"אמנם התנהגותו של העותר אינה תקינה בכלא ועל כך יענש, אולם נראה לי שניתן לאשר לו חופשה כדי להשתתף עם משפחתו בסדר."

בהמשך נקבעו תנאי החופשה. על כך מוגשת הבקשה שלפנינו.

2.לטענת בא כוח המבקשת, החלטת נציב בתי הסוהר למנוע יציאת המשיב לחופשות הינה סבירה, ולא היה מקום להתערבותו של בית המשפט. החלטת נציב בתי הסוהר מבוססת על המדיניות הקבועה בפקודות נציבות שירות בתי הסוהר (12.05.01). על פיה מטרת החופשה הינה, בין השאר, ליצור תמריץ להתנהגות טובה של האסיר בבית הסוהר. השיקול להענקת חופשה הוא, בין השאר, תיפקודו החיובי של האסיר בבית הסוהר. באשר למשיב, התנהגותו בכלא במהלך החודשיים האחרונים הינה שלילית ביותר. כך למשל, בעת הדיון (ביום 5.1.97) בעתירה שהגיש, התנהג המשיב בצורה מבזה כלפי בית המשפט, תוך שהוא מפנה גבו לשופט. ביציאתו מהדיון הוסיף כי "אתם פושעים אתם, אתם מדינה של נאצים". לפני כארבע שבועות (ביום 25.3.97) קילל המשיב עובדת סוציאלית וצעק לעברה

"אל תכניסו את הזונה לפה, יש לה שפנים בבטן". בעקבות התנהגות זו הורה מנהל בית הכלא איילון להעביר את המשיב להפרדה, ולשלול ממנו את כל הפריבילגיות. בתגובה לכך העיר המשיב כי "אם תפתחו עלי במלחמה, אז הרבה תותחים ירעימו". באותה תקופה התבטא המשיב כלפי סמל בשירות בתי הסוהר באומרו "אתם נאצים, כלבים, מערכת מושחתת כזו", ולאחר מכן העיף את כסא הפלסטיק שהיה בחדר האגף ושברו על הקיר. עמדת נציב בתי הסוהר הינה, אפוא, כי המשיב הינו אסיר שהתנהגותו הינה שלילית ביותר. הוא אסיר מסוכן, ועל כן הוא משובץ לקטגוריה א'. חופשה היא פריבילגיה, והיא מותנית בהתנהגות טובה בכלא. התנהגותו של המשיב אינה טובה. ההחלטה בדבר שלילת חופשות מהמשיב היא סבירה, ולא היה כל מקום להתערב בה.

3.בדברי תשובתו ציין המשיב כי הוא אינו מסוכן כלל ועיקר. תגובותיו החריגות נבעו מפגיעה בחופש הדת הנתון לו. מתן החופשה תהווה עבורו תמריץ להתנהגות טובה. השופט בייזר מכיר היטב את עניינו של המשיב - בדונו בשלוש השנים האחרונות בעתירותיו, ובדחותו את מרביתן - ואם הוא מצא לנכון להעתר לבקשתו, אין יסוד להתערבותנו שלנו בה. זאת ועוד: דבר החופשה הניתן לו נמסר למשפחתו, ותהא זו פגיעה קשה בהם אם ציפיותיהם לא ימומשו.

4.האחריות על ניהול בית הסוהר מוטלת על נציב בתי הסוהר. בית המשפט אינו מנהל את בתי הסוהר. הביקורת השיפוטית היא ביקורת חוקיות החלטת הנציב. בית המשפט אינו שואל עצמו כיצד היה הוא - אילו הוטל עליו תפקיד הנציב - נוהג בעניין. בית המשפט שואל עצמו אם החלטת הנציב היא סבירה (ראה בע"פ 2410/93 מדינת ישראל נ. רוני לוי פ"ד מז(3) 802,803). על פי אמת מידה זו, לא היה מקום להתערב בהחלטתו של נציב בתי הסוהר. שלילת חופשות מהמשיב מעוגנת היטב בכללים ובהנחיות. התנהגותו של המשיב היתה חמורה. היא פגעה במשמעת בבית הסוהר. בנסיבות אלה, ועל פי הכללים המקובלים, לא היה מקום להעניק למשיב פרס בדמות חופשה שאינה מגיעה לו. החלטת הנציב היא במתחם הסבירות. בהעדר חריגה ממנו, לא היה מקום להתערבות שיפוטית. אינה מקובלת עלינו עמדתו של בית המשפט, כי התנהגותו הלא תקינה של המשיב צריכה להתבטא בענישה, ולא בשלילת חופשה. מתן חופשה לאסיר הוא אמצעי חשוב הנתון לשלטונות בתי הסוהר. בעזרתו הם יוצרים תמריצים חיוביים לאסירים להתנהג בבית הסוהר כראוי. הענקת חופשה מקום שזו אינה מגיעה פוגעת במשטר ובמשמעת בתוך הכלא.

מטעמים אלה החלטנו לתת רשות ערעור, ולראות בבקשות שבפנינו כערעור על פי הרשות שניתנה. אנו מקבלים הערעור, ומבטלים את החלטתו של בית המשפט, נשוא הערעור.