רע"ב 6495/05 חגי עמיר נ. שירות בתי הסוהר

1.בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט גורפינקל) המותיר על כנה את החלטת שירות בתי הסוהר שלא להגדיל את מחיצת השירותים בתאי הבידוד בכלא, שם שהה המבקש לתקופת זמן.

2.אלו הן העובדות הצריכות לענין: המבקש מרצה עונש מאסר של 16 שנים, בגין הרשעתו בעבירות של קשירת קשר לרציחתו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, בקשירת קשר לפגוע בתושבי הישובים הערביים ובאנשי המשטרה הפלשתינאית באזור יהודה ושומרון, וכן בגין הרשעתו במספר עבירות של החזקת ונשיאת נשק שלא כדין, ייצור נשק ומסירת החזקה בו לאחר שלא כדין (ע"פ 8019/96, יגאל עמיר נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(4) 459). כיום, הוא מרצה את עונשו בבית הסוהר "משמורת" שליד נתניה, באגף הפרדה.

3.המבקש הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי (עע"א 1545/05) בה, ביקש בין היתר, להתקין בתאי הבידוד בכלא מחיצה שלמה בין השירותים לשאר חלקי התא. וזאת כדי לאפשר לאסירים דתיים תפילה במקום וכן משום צנעת הפרט. יש להבהיר כי מחיצה כזו קימת בשאר האגפים בכלא, אולם באגף הבידוד בנויה המחיצה כך שהיא מכסה רק את פלג גופו התחתון של האסיר, בעוד פלג גופו העליון גלוי, וזאת מטעמים של בטחון שיאפשרו קשר עין רצוף בין הסוהרים לבין האסירים וכדי שלא לפגוע, בה בעת, גם על צינעת הפרט של האסיר.

4.בית המשפט המחוזי דחה את העתירה. הוא קבע כי הצרתם של מימדי המחיצה בתאי הצינוק מבטאת איזון ראוי ונכון בין צנעת הפרט של האסירים המוחזקים בהם לבין צרכי הבטחון, המחייבים שימור קשר עין רציף בין הסוהרים לאסירים. הוא לא ראה להתערב במדיניות שירות בתי הסוהר בענין זה.

על החלטתו זו של בית המשפט מתבקשת רשות הערעור.

5.המבקש מעלה בבקשתו טיעונים כלליים כנגד מדיניות שירות בתי הסוהר הנוגעת למימדים הקטנים של המחיצות בחדרי הצינוק. לדבריו, הממדים הקטנים של המחיצה פוגעים בזכותו של האסיר להתפלל במקום או לברך ברכת המזון; בנוסף לכך, הם פוגעים בצנעת הפרט של האסיר, שכן בעשיית צרכיו נשללים ממנו תנאים של אינטימיות, והדבר גורם להשפלתו.

6.המדינה משיבה לטענות המבקש, בראש וראשונה בכך, כי מדובר בעתירה תיאורטית שאין לה ממשות קונקרטית. המבקש נשפט לעונש בידוד ל-96 שעות, ועד למועד הגשת תגובת המדינה שוב לא היה בבידוד, כך שנכון לעת זו אין מדובר בענין רלבנטי. שנית, ולגופם של דברים: נציב שירות בתי הסוהר מופקד על ניהולו התקין של הכלא. במסגרת זו, הוא היתווה כללים המיועדים לשמור על הסדר ועל אורח החיים התקין בבתי הסוהר, תוך התחשבות בזכויותיהם של האסירים. שירות בתי הסוהר אחראי, בין היתר, על הגנת שלומם של האסירים, ולפיכך נקבעו נוהלים שנועדו להסדיר תכלית זו. בין יתר האמצעים הננקטים, אחראי הנציב גם על הבטחת שלומם של אסירים מפני פגיעה בעצמם. על פי הערכת הגורמים המקצועיים, החשש מפני פגיעה אובדנית מוגבר בשהייה בבידוד נוכח תנאי ההפרדה בהם שרוי האסיר. לאור חשש זה מגביל הדין את משך הזמן שבגדרו ניתן להטיל על אסיר עונש בידוד (סעיף 58 לפקודת בתי הסוהר); כמו כן, מאותו טעם, בהתאם לפקודות הנציבות, נערכת ביקורת מוגברת בתאי הבידוד, ונאסר על האסירים להחזיק חפצים העלולים לשמש לפגיעה אובדנית. בשל חשש זה, במרבית בתי הכלא במדינה המחיצה בין השירותים לתא מסתירה את פלג גופו התחתון של האסיר בלבד, ובכך נוצר איזון בין הצורך לשמור על צנעת הפרט של האסיר לבין הצורך לפקח עליו מפני פגיעה שלו בעצמו. בכך, סבור המשיב, כי נוצר איזון ראוי בין זכות האסיר לפרטיות לבין אחריותו של שב"ס לדאוג לשלומו, בריאותו וחייו של האסיר.

7.דין הבקשה להידחות.

מושכלות ראשונים הם כי בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעת נציב שירות בתי הסוהר. האחריות לניהול בית הסוהר והדאגה לשלום האסירים מוטלת על הנציב, ועליו לקבוע את הנהלים אשר יבטיחו, מצד אחד, את הבטחון ואורח החיים התקין בין כתלי הכלא, ומצד שני יגנו על זכויותיהם הבסיסיות של האסירים בדרך מאוזנת וראויה (רע"ב 2529/97 מדינת ישראל נ' אבנר אוזן, תק-על 97(2) 456; רע"ב 6172/97 מדינת ישראל נ' אבי גולן, פד"י נב(1) 1, 7). בית משפט יתערב בשיקול דעת הרשות המוסמכת בשב"ס רק אם נתקיימה עילה לכך מתחום המשפט הציבורי, כגון שרירות, חוסר תום לב, או אי סבירות קיצונית, (רע"ב 6545/97 מדינת ישראל נ' מחאג'נה, תק-על 97(3) 58).

מדיניות שב"ס בסוגיה שלפנינו אינה נגועה בפגם, והיא אינה מעמידה עילה להתערבות. הנהלים שנקבעו ביחס למתכונת ההפרדה בתאי הבידוד נועדו להגן על שלומו של האסיר מפני עצמו. אין עילה להתערב במדיניות זו ובטעמים העומדים ביסודה. הפיקוח המתחייב על האסירים המצויים בבידוד נובע מהנסיבות הקשות והמיוחדות של דרכי אחזקתם, ונוכח הנסיון שהצטבר המעיד על חשש מובנה לפגיעה אובדנית של אסירים המוחזקים כך. הנוהל הקיים עונה לסכנה הקיימת, ומכל מקום, בודאי אינו מקום עילה לבית המשפט להתערב בו ולשנותו. המדיניות שנועדה להגן על האסיר הן מפני עצמו והן מפני אחרים היא חלק מאחריותו של שירות בתי הסוהר; הוא לא יצא ידי חובתו אם לא ישקוד עליה ויקיימה (רע"ב 6032/02 הקטור חיירו קרדנס בן פליקס נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(3) 1721; רע"ב 489/04 יצחק זוזיאשווילי נ' שירות בתי הסוהר, תק-על 2004(1), 1096, 1097; בג"צ 324/86 מחמד מוסא מחמד חמאד נ' מפקד כוחות צה"ל , פ"ד מ(3) 361). שירות בתי הסוהר איזן בקיומה של הפרדה חלקית בתאי הבידוד בין דרישות הפיקוח על בטחונם האישי של האסירים בבידוד לבין הצורך בשמירת האינטימיות של חייהם וצינעת הפרט שהם זכאים להם. האיזון נשמר כראוי ואין עילה להתערב בו ולשנותו. במסגרת האיזון יש לזכור עוד כי משך זמן הבידוד מוגבל על פי החוק, כך שבכל מקרה, אין מדובר בצורת אחזקה הנמשכת זמן רב ברציפות.

8.לאור האמור, דין הבקשה להידחות, משלא נמצא פגם בנוהלי שב"ס בענין העומד לדיון, ובדרך הפעלת הנוהלים הלכה למעשה.