רע"ב 3205/19 מוחמד הייב נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת אשר ניתן ביום 7.5.2019 בעת"א 50637-04-19 (השופט י' בן-חמו ) ובגדרו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת הממונה על עבודות שירות בשירות בתי הסוהר (להלן: הממונה )

בדבר הפסקה מינהלית של עבודות השירות וריצוי יתרת עונש המאסר שהושת על המבקש בת"פ

53680-08-17 (שלום קרית שמונה) מאחורי סורג ובריח .

2.

בגדרו של ת"פ 53680-08-17 הנ"ל, הורשע המבקש על-פי הודאתו בעבירות של חבלה במזיד ברכב, תקיפה והפרת הוראה חוקית. ביום 5.7.2018 גזר בית משפט השלום קריית שמונה את דינו של המבקש והשית עליו עונשים כלדקמן: 3 חודשי מאסר בפועל; הפעלת שני עונשי מאסר על תנאי – האחד של 3 חודשים והאחר

של חודשיים – אשר היו תלויים ועומדים נגדו בעקבות הרשעותיו הקודמות; 2 חודשי מאסר על תנאי למשך שנה מיום מתן גזר הדין לבל יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע; וכן קנס בסך 1,000 ש"ח או 4 ימי מאסר תמורתו. מתוך עונשי המאסר המותנה שהופעלו נגד המבקש, שני חודשי מאסר הופעלו כעונש המצטבר למאסרו בפועל, כך שתקופת המאסר הכוללת של המבקש הגיעה ל-6 חודשים; המאסר המותנה של שלושה חודשים הופעל בחופף למאסר שעל המבקש לרצות בפועל. כמו כן קבע בית משפט השלום כי את מאסרו בפועל ירצה המבקש בדרך של עבודות שירות, שמועד התחלתן הוא 16.8.2018.

3.

מהבקשה שלפניי עולה כי המבקש הרבה להיעדר מעבודות השירות אליהן התחייב ואכן, עד לחודש מרץ 2019 התייצב המבקש ל-12 ימי עבודה בלבד. בעקבות כך נערכו למבקש ארבע שיחות בירור, אך אלו לא נשאו פרי והמבקש הוסיף להיעדר מהעבודה. משכך, החל הממונה בהליך הפסקה מינהלית של ריצוי מאסרו של המבקש בדרך של עבודות שירות וזימנו לשימוע ביום 23.1.2019. ואולם, שימוע זה נערך בהיעדרו של המבקש כיוון שהלה לא הגיע אליו. ביום 5.3.2019 הוגשה בקשה להפסקה מינהלית של עבודות השירות של המבקש בגין היעדרות מהעבודות ללא אישור; בגין התרשלות בביצוען; בגין הפרת תנאיהן וכן בגין אי ציות להוראות הממונה. ביום 3.4.2019 קיבל הממונה את הבקשה, ולפיכך נקבע כי המבקש ירצה את יתרת עונשו –164 ימים – במאסר מאחורי סורג ובריח.

4.

על החלטה זו הגיש המבקש עתירה לבית משפט קמא במסגרתה ביקש לבטל את החלטתו של הממונה . בקשה זו נסמכה על הטענה בדבר מצבו הנפשי הקשה של המבקש. ביום 7.5.2019 דחה בית משפט קמא את העתירה. בית המשפט הסביר בהחלטתו כי ריצוי עונש מאסר בדרך של עבודות שירות הינו פריבילגיה הניתנת לתכלית שיקומית בלבד, וכי התנהלות מזלזלת של האסיר המעידה על התייחסות בלתי רצינית לעונש עלולה להוביל לשלילת הפריבילגיה. בית המשפט ציין כי הממונה נהג עם המבקש במתינות רבה והעניק לו הזדמנויות רבות לשוב בו מדרכיו בטרם הפקיע ממנו את הפריבילגיה של עבודות שירות ; ועל כן קבע כי החלטת הממונה הינה סבירה ואינה מצדיקה התערבות שיפוטית . אשר לטענותיו של המבקש בנוגע למצבו הנפשי הקשה, נקבע כי מצב זה קיים מזה תקופה ארוכה ואיננו בגדר אירוע פתאומי ובלתי צפוי. מטעם זה, בית המשפט קבע כי המצב האמור אינו מצדיק מתן הזדמנות נוספת למבקש לרצות את מאסרו בדרך מקלה של עבודות שירות.

5.

על פסק דין זה הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפניי. בגדרה, ביקשני המבקש לבטל את פסק הדין קמא ואת החלטת הממונה ולהורות על עריכת שימוע חוזר בעניינו.

6.

טענות המבקש תוקפות את סבירותה ואת חוקיותה של החלטת הממונה . לדברי המבקש, ההליך בו התקבלה ההחלטה הינו בלתי חוקי משום שהשימוע בעניינו נערך בהיעדרו ואף בהיעדר ייצוג משפטי מטעמו. עוד טוען המבקש כי החלטת הממונה נגועה בחוסר סבירות, שכן היא התקבלה ללא כל בדיקה של עברו הרפואי והפסיכיאטרי. כמו כן טוען המבקש כי החלטת הממונה איננה מידתית. לדבריו הוא אכן לא הגיע לשימוע, אך ניתן היה עדיין לקיים את השימוע בעניינו על ידי פנייה לסנגוריה הציבורית כדי שזו תדאג לייצוגו, או על ידי הוצאת צו הבאה נגדו. המבקש מוסיף וטוען כי בית משפט קמא היה צריך לשקול ולקבל טענות אלו, תוך התחשבות במצבו הנפשי והרפואי.

7.

סבורני כי דין הבקשה להידחות. בקשה זו איננה מקיימת את אמות המידה אשר נקבעו בפסיקה כתנאי למתן רשות ערעור בעניינים כגון זה שלפניי, שכן אינה מעלה לדיון כל שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)).

8.

למעלה מן הנדרש, אציין כי ממילא לא מצאתי שום פגם בפסק דינו של בית משפט קמא. בצדק קבע בית המשפט כי הממונה נהג עם המבקש בכפפות של משי. בית משפט קמא צדק גם בקבעו כי הנסיבות הבריאותיות והנפשיות עליהן הצביע המבקש אינן מצדיקות את ביטול החלטת הממונה בעניינו. אדרבא: נסיבות אלו מעלות ספקות של ממש לגבי התאמתו של המבקש לריצוי עונשו בדרך של עבודות שירות.

9.

הבקשה נדחית אפוא.