רע"ב 3339/05 שלמה ססי נ. שירות בתי הסוהר

א.זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט גורפינקל) מיום 10.2.05 בתיק עע"א 1195/05, בה נדחתה עתירתו של המבקש כנגד החלטת נציב שירות בתי הסוהר להפסיק מינהלית את עבודות השירות שהמבקש היה אמור לבצען, ולקבוע כי ירצה את יתרת עונשו בבית הסוהר.

ב.על המבקש נגזרו ביום 3.3.03 ארבעה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות. תחילת ריצוי העבודות נקבעה ליום 1.9.03. על פי המתואר בהחלטת בית המשפט המחוזי, הוצב המבקש במקום עבודה אחד, ובשל תפקוד לקוי והעדרויות, הועבר המבקש למקום עבודה אחר, לאחר שהוזהר. גם במקום העבודה השני לא התייצב המבקש באופן סדיר, ולאחר שהמעסיק ביקש להפסיק את עבודתו, ניתנה למבקש הזדמנות שלישית, במקום עבודה נוסף, ולשם לא התייצב המבקש אמנם, אי ההתייצבות למקום העבודה השלישי, כך נקבע, נבע מאשפוזו של המבקש. בעקבות האשפוז, זומן המבקש לרופאת שירות בתי הסוהר כדי לבדוק את כשירותו לביצוע עבודות השירות; הוא לא התייצב במועד הראשון שנקבע לו; במועד נוסף החליטה רופאת שירות בתי הסוהר שהמבקש אינו כשיר זמנית לביצוע עבודות שירות. המבקש קיבל זימון לבדיקה נוספת, ולא התייצב, והזימונים הבאים שנשלחו אליו הוחזרו כלא נדרשים. בנסיבות אלו, המליץ הממונה על עבודות שירות לנציב שירות בתי הסוהר להפסיק מינהלית את עבודות השירות שלו, וביום 20.10.04 החליט נציב שירות בתי הסוהר בהתאם, וכן על ריצוי יתרת עונשו של המבקש, 63 ימי מאסר, בבית הסוהר.

ג.בית המשפט, אליו עתר המבקש, קבע כי על פי העובדות האמורות, הופעל שיקול דעתו של נציב שירות בתי הסוהר כדין, ואין מקום להתערב בו.

ד.בבקשתו טוען המבקש כי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות, הרפואיות, המשפחתיות והכספיות, ובכך, שלטענתו, ביצע כיאות את עבודות השירות שהוטלו עליו. עוד נטען כי המבקש לא היה מודע לחובתו להתייצב לבדיקה נוספת אצל רופאת השירות או לכל הליך אחר בעניינו, עד שנודע לו על ההפסקה המינהלית של עבודות השירות, וכי לא ניתנה לו הזדמנות להשמיע את דברו ולטעון את טענותיו.

ה.בתגובתו טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן אינה מגלה שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מנסיבותיו הפרטניות של המבקש, מן הסוג שבגינו תינתן רשות ערעור. עוד נטען כי יש לדחות את הבקשה אף לגופה, שכן לא נפל כל פגם בהחלטת נציב שירות בתי הסוהר; המבקש, כך נטען, בחר להתעלם מהעונש שנגזר עליו, על אף הזדמנויות חוזרות ונשנות שניתנו לו. נטען, בין השאר, כי למבקש היו הזדמנויות רבות להשמיע את דברו בוועדות הרפואיות ובשימוע אליו הוזמן, אולם הוא לא שעה לכל הזימונים, ואין לו להלין אלא על עצמו.

ו.(1) לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. מוסד עתירות האסיר מכוון לבדיקה פרטנית של בית המשפט המחוזי. רשות ערעור לבית משפט זה תינתן אם נתבררה מתוך הבקשה כי עולה סוגיה משפטית בעלת אופי כללי שראוי לשוב ולהידרש אליה. דבר זה נפסק לא אחת ולא שתיים (ראו למשל רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם) הנשיא שמגר).

(2) ואולם, מטבע הדברים עיינתי גם בנסיבות הספציפיות של התיק. במקרה דנן שקל בית המשפט המחוזי את כל הנסיבות, ובא לכלל מסקנה כי – כלשונו – "העותר זלזל בחובתו... אין בית המשפט יכול לשים שיקול דעתו במקום שיקול דעת הנציב, שהופעל כדין". איני רואה מקום להתערבותי בדברים אלה, שנכונותם עולה בבירור מהשתלשלות העניינים שתיאר בית המשפט ושתיארה באת כוח המשיב. גם אם נביא בחשבון את מצבו הבריאותי של המשיב, שלא היה שפיר בתקופות מסוימות, היו מרווחים מספיקים למילוי חובתו. יש צורך במידה רבה של נאיביות כדי לקבל את טענותיו, משניתנו לו הזדמנויות שונות ומשהתעלם מן הזימונים, תוך זלזול הגובל בשיטוי ברשויות, ובזילות ההליך השיפוטי והאכיפתי. לא בחיפזון הוחלט על הפסקתן המינהלית של עבודות השירות. אין מקום, אפוא, להיעתר לבקשה. עם זאת, ככל שהמדובר בנושאים רפואיים, בידי המשיב להעלותם בפני רשויות שירות בתי הסוהר בעת התייצבו למאסר, וחזקה כי אלה יקבלו את תשומת הלב הראויה.

ז.המשיב יתייצב לריצוי עונשו ביום כ"ג ניסן תשס"ה (2.5.05) עד השעה 09:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב.