פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
3426/13
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקש:
חיים עבדה
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי מרכז-לוד בעת"א 2257-04-13 מיום 1.5.2013 שניתנה על-ידי סגן הנשיא
א' טל
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגן הנשיא, א' טל ) מיום 1.5.2013 בעת"א 2251-04-13 במסגרתה נדחו טענות המבקש בגין דוחות משמעת שנרשמו לו.
1.
המבקש מרצה עונש של חמש שנות מאסר בגין עבירות מין בקטין. נגד המבקש נרשמו שני דוחות משמעת ביום 17.3.3013 וביום 19.3.2013. דוח המשמעת הראשון מתייחס לאירוע מיום 12.5.2013 שבו לא היה המבקש מוכן כנדרש לצורך נסיעה לבית המשפט וגרם בכך לעיכוב יציאת יחידת נחשון. בעקבות דוח זה נשלל מהמבקש ביקור אחד מיום 29.3.2013 ועד יום 4.4.2013. בדוח המשמעת השני נרשם כי בבדיקה לאחר יציאה ממרכז התעסוקה נמצאו בכיסו של המבקש שלושה ברזלים של תיקיות, בניגוד להוראות. המבקש הוענש בהליך מנהלי בשלילת זכויות קנטינה למשך חודש, החל מיום 1.4.2013 ועד יום 30.4.2013. המבקש הגיש בקשה לחנינה ולביטול דוח המשמעת, אך בקשתו נדחתה. בעקבות דחיית בקשתו הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי.
2.
בית המשפט המחוזי דחה את עתירתו של המבקש וציין כי מדובר בטענות שמקומן בהליכים משמעתיים שננקטו נגדו ואין מקומם בעתירת אסיר, משום שבית המשפט אינו יכול לברר את נכונות הטענות שמעלה המבקש. על החלטה זו הגיש המבקש את הבקשה שלפניי.
3.
בבקשתו טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה כשלא בחן את טענותיו לגופן. בקשת החנינה שלו נדחתה, ופניה לבית המשפט היא הסעד היחידי שנותר לו. לטענת המבקש, העונשים שהוטלו עליו הם מפלים וניתנו מתוך אכיפה בררנית כלפיו וללא כל הצדקה. לטענת המבקש, הדוח מיום 17.3.2013 ניתן לו למרות שהיה מוכן ולא עיכב את הנסיעה, וגם הדוח מיום 19.3.2013 ניתן למרות שביצע טעות בתום לב והשאיר את הברזלים בכיסו. דוחות אלה פוגעים במבקש בצורה בלתי מוצדקת ויש לבטלם.
4.
דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעלה שאלה עקרונית , אלא נושא פרטני של המבקש. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בעתירת אסיר תינתן רק מקום שבו הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית או כאשר היא מעלה נושא בעל חשיבות כללית החורג מנסיבותיו הפרטניות של האסיר הספציפי (ראו רע"ב 7/86
וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 3482/12
אמסלם נ' משטרת ישראל (18.7.2012)). לא מצאתי כי הבקשה שלפניי באה בגדר המצבים הללו. כל עניינה הוא ברצונו של המבקש לבטל דוחות משמעת מנהליים שניתנו לו בגין התנהגותו. בקשה זו נבחנה מספר פעמים על-ידי הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר, הן בעת מתן הדוח, הן בהליך החנינה. בית המשפט המחוזי מצא כי על המבקש לנקוט בהליכים משמעתיים ולא באמצעות עתירת אסיר. אין מדובר בעניין החורג מנסיבותיו האישיות של המבקש, ועל כן דין הבקשה להידחות.
5.
למעלה מן הצורך אציין כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. מעיון בתגובת השב"ס בבית המשפט המחוזי עולה כי זו לא הפעם הראשונה שבה הוזהר המבקש לאחר שביצע עבירות משמעת. הוא כבר הוזהר בעבר, ומשלא הפנים את הנדרש ממנו ניתנו לו דוחות המשמעת. אין הצדקה להתערב בהחלטת הגורמים המקצועיים בעניין זה.
6.
אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ז באב התשע"ג (24.7.2013).
ש ו פ ט