פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
3511/18
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
זאב שמר
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים,
כב' הנשיא השופט
ר' שפירא
, בעת"א 55329-03-18, שניתן ביום 25.4.2018
בשם המבקשת:
עו"ד סיגל אבנון
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' הנשיא השופט ר' שפירא ) בעת"א 55329-03-18, ש
ניתן ביום 25.4.2018.
בית המשפט המחוזי קיבל את עתירתו של המשיב שהוגשה נגד החלטת הממונה על עבודות
השירות (להלן:
הממונה
)
מיום 19.3.2018,
בגדרה נדחתה בקשת המשיב לאפשר לו חופשה מיוחדת לצורך חתונתו שאמורה להתקיים מחוץ
לישראל, במהלך ריצוי מאסרו בדרך של עבודות שירות.
רקע והליכים קודמים
2.
נגד המשיב הוגש כתב
אישום אשר ייחס לו עבירות בנשק לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977
(להלן:
חוק העונשין
). מכתב האישום עולה כי בסמוך ליום
13.12.2015 החזיק המשיב שני אקדחים, מחסניות ותחמושת.
ביום 18.1.2017 הורשע
המשיב, על סמך הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום, וביום 14.8.2017
ניתן גזר דינו, בו נקבע כי על המשיב לרצות שישה חודשי מאסר שיבוצעו בדרך של עבודות
שירות. ערעור על גזר הדין התקבל ועונשו של המשיב הופחת לעונש מאסר של ארבעה חודשים
שיבוצעו בדרך של עבודות שירות.
3.
ביום 5.3.2018, ולאחר
שנדחתה בקשתו של המשיב לדחות את מועד תחילת ריצוי עונשו, החל המשיב בביצוע עבודות
השירות. ביום 17.3.2018 פנה המשיב אל הממונה בבקשה להיעדר מעבודות השירות למשך
עשרה ימים מיום 12.5.2018 ועד ליום 21.5.2018, לצורך חתונתו שלו בפנמה.
בהחלטה מיום
19.3.2018, דחה הממונה את בקשתו של המשיב (להלן:
ההחלטה
או
החלטת הממונה
). הממונה ביסס החלטתו על סעיף 51ח1
לחוק העונשין, לפיו עובד שירות לא ייצא מהארץ במהלך תקופת עבודות השירות אלא
באישור הממונה. כן צוין כי לפי סעיף 51ו(א) לחוק העונשין, עבודות שירות צריכות
להיות מבוצעות ברציפות. בהחלטה צוין כי אמנם לממונה סמכות לאשר יציאה מהארץ של
עובד שירות אך אישור כאמור יינתן רק במקרים חריגים ובנסיבות מיוחדות. נקבע כי
עניינו של המשיב לא בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים מתן אישור כאמור, ומשכך בקשתו
נדחתה.
4.
המשיב הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי ובה טען כי החלטת הממונה
לוקה בחוסר סבירות קיצוני וכי יציאתו מהארץ לצורך חתונתו היא עניין חריג המצדיק
היעתרות לבקשתו. עוד טען המשיב כי ייגרם לו נזק רב מדחיית הבקשה וציין כי מלבד
הרשעתו בעבירה הנדונה הוא לא הורשע בעבירות נוספות.
מנגד,
טענה המבקשת כי לא נפל פגם בהחלטה המצדיק את התערבותו של בית המשפט. נטען כי מקרה
זה בנסיבותיו אינו עולה כדי מקרה חריג המצדיק אישור יציאה מהארץ. עוד הודגש כי
עבודות שירות הן חלופה לעונש מאסר בפועל, ומשום כך, ככלל, אין לאפשר יציאה מהארץ
במהלך ביצוען. המבקשת הדגישה עוד כי המשיב יכול היה לקבוע את מועד חתונתו בזמן אחר
ולא במהלך החודשים הספורים בהם עליו לרצות את עונשו.
5.
בית המשפט המחוזי קיבל את עתירת המשיב, וקבע כי הממונה לא
התייחס בהחלטתו לאמור בתקנה 10(2) ל
תקנות העונשין
(נשיאת מאסר בעבודת שירות), תשע"ב-2011 (להלן:
תקנות העונשין
), אשר מקנה לו באופן מפורש שיקול דעת לאפשר היעדרות מעבודות השירות
מסיבות מיוחדות. עוד נקבע כי בהחלטת הממונה לא פורטו הטעמים לכך שעניינו של המשיב,
על נסיבותיו המיוחדות, אינו נכנס לגדר "סיבה מיוחדת" בהתאם לתקנה 10(2)
לתקנות העונשין. במקרה הנדון, כך נקבע, הממונה לא שקל בהחלטתו את נסיבותיו
הספציפיות של המשיב, ומשכך נפל פגם מינהלי בהליך קבלת ההחלטה המצדיק את התערבות
בית המשפט.
בענייננו,
כך נקבע, המשיב ריצה למעלה ממחצית עונשו בדרך של ביצוע עבודות שירות בצורה תקינה.
עוד נקבע כי אין חשש שהמשיב יימלט מהארץ, שכן במהלך ניהול משפטו יצא המשיב מהארץ
מספר פעמים וחזר, וזאת גם מבלי שהפקיד ערבויות. הודגש כי זו הרשעתו היחידה של
המשיב, כי התסקיר בעניינו חיובי, וכי בין מכלול השיקולים בעניינו של המשיב יש לתת
משקל אף לשיקולי שיקום. בית המשפט המחוזי ציין כי בנסיבות המקרה לא ניתן לקיים את
החתונה דנן בישראל.
לנוכח
האמור, קיבל בית המשפט המחוזי את העתירה והתיר למשיב לצאת מהארץ לצורך חתונתו מיום
12.5.2018 ועד ליום 21.5.2018 בכפוף להפקדת סך של 20,000 ש"ח.
הבקשה
דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
טענות המבקשת
6.
המבקשת טוענת, בעיקרו
של דבר, כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שקבע כי היה על הממונה לבחון את בקשתו של
המשיב בהתאם לתקנה 10(2) ל
תקנות העונשין
. לטענתה, החוק הרלוונטי לענייננו הוא סעיף 51ח1
לחוק העונשין, אשר נחקק לאחר התקנת תקנות העונשין, ועוסק בהיעדרות מהארץ של עובד
שירות. משכך, נטען כי המדובר בחוק מאוחר וספציפי, הדן
ביציאה מהארץ
של עובד שירות, הגובר על תקנה מוקדמת וכללית,
הדנה
בהיעדרות
מעבודות שירות. בנוסף נטען כי בית
המשפט המחוזי שגה בקבעו כי היה על הממונה להתחשב בשיקולי שיקום החלים על אסירים
בפועל בלבד. לבסוף, טענה המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהחליף את שיקול דעתו
של הגורם המנהלי, וכי לכל היותר היה צריך להשיב את העניין לבחינת הממונה. משכך,
טענה המבקשת כי יש ליתן רשות ערעור ולקיים דיון דחוף בבקשתה, ולחלופין לעכב את
ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי.
דיון והכרעה
7.
לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי
להיזקק לתשובת המשיב.
כידוע,
רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בעתירת אסיר תינתן רק במקרים
שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מנסיבותיו הפרטניות של
האסיר (ראו למשל: רע"ב 3391/17
בן ברוך נ' מדינת ישראל
, פסקה 7
(11.5.2017)). חרף טענת המבקשת,
הבקשה דנן אינה נכללת בין המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור. פסק דינו של
בית המשפט המחוזי מבוסס על נסיבותיו הפרטניות של המשיב ועל הליך קבלת החלטת הממונה
בעניינו, והכרעתו של בית המשפט המחוזי אינה כוללת קביעות עקרוניות בעלות השלכות
רוחב המצדיקות מתן רשות ערעור.
8.
עם זאת, המבקשת הרחיבה את היריעה בדבר ההסדרים החוקיים החלים
בענייננו, משכך, ומעבר לדרוש, אדרש בקצרה לטענותיה בנדון.
הממונה
ביסס החלטתו על הוראת סעיף 51ח1 לחוק העונשין בצירוף סעיף 3.4 לנוהל 3-1008
"מניעת יציאה מהארץ לעובדי שירות – רישום וביקורת הגבולות" של שירות בתי
הסוהר (להלן:
נוהל יציאה מהארץ
), הקובעים כלהלן:
51ח1. עובד שירות לא יצא מהארץ במהלך תקופת
עבודת השירות, אלא באישור הממונה.
3.4 עובדי שירות מנועים מלצאת מהארץ במהלך
ריצוי עונשם, כאמור לעיל. עם זאת,
במקרים חריגים
(כגון: מות קרוב מדרגה ראשונה / טיפול רפואי
דחוף וכדו')
רשאי
הממונה הארצי על עבודות שירות לשקול מתן אישור מהארץ בזמן מוקצב
. (ההדגשה
אינה במקור).
בית
המשפט המחוזי קבע כי דבר החקיקה הרלוונטי לעניינו היא תקנה 10(2) לתקנות העונשין,
הקובעת כי:
10. הממונה, רכז עבודות שירות או מפקח רשאים
לאשר או להורות לעובד שירות להיעדר מעבודות שירות, ובלבד שעובד השירות ישלים את
שעות ההיעדרות, בכל אחד מהמקרים האלה:
...
(2)
מסיבה מיוחדת אחרת
ובלבד שההיעדרות לא תעלה על עשרה ימים רצופים
..." (ההדגשה אינה במקור).
9.
כאמור, לטענת המבקשת בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו זו, שכן סעיף
החוק המאוחר והספציפי גובר על התקנה המוקדמת והכללית.
איני
רואה צורך להכריע בטענה זו של המבקשת שכן גם אם אניח, לצורך העניין בלבד ומבלי
לקבוע מסמרות בעניין זה, כי יש מקום לקבל הטענה, אין בכך כדי להוביל לקבלת הבקשה.
עיון בהסדרים החקיקתיים השונים מעלה כי הן תקנה 10(2) לתקנות העונשין והן סעיף
51ח1 לחוק העונשין בצירוף סעיף 3.4 לנוהל יציאה מהארץ, דורשים מהממונה אשר דן
בבקשת עובד שירות להיעדר מעבדותו, לבחון את נסיבותיו הפרטניות של העובד ולקבוע האם
אלה מצדיקות חריגה מהכלל והיעתרות לבקשתו. חרף האמור, כפי שציין בית המשפט המחוזי,
החלטת הממונה אינה מפרטת מהם הנימוקים אשר הובילו להחלטתו לדחות את בקשת המשיב ומדוע
נסיבותיו האישיות אינן באות בגדר המקרים החריגים המצדיקים - בין אם לפי תקנה 10(2)
לתקנות העונשין ובין אם לפי סעיף 51ח1 לחוק העונשין - היתר יציאה מהארץ לזמן
מוגבל. משכך, בית המשפט המחוזי הורה על ביטול החלטת הממונה, בחן את נסיבותיו של
המשיב, דן בהן בהרחבה והורה על קבלת בקשתו. בנסיבות אלה, לא מצאתי פגם בפסק דינו
של בית המשפט המחוזי המצדיק את ביטולו. מכל מקום, פסק דינו של בית המשפט המחוזי
נטוע כולו בנסיבותיו הפרטניות של המשיב, ואף מטעם זה, אין מקום להתערבותו של בית
משפט זה.
10.
בנוסף לכך, יודגש כי גם קביעות בית המשפט המחוזי בדבר שיקולי
השיקום בעניינו של המשיב אינן קביעות עקרוניות המצדיקות מתן רשות ערעור. בית המשפט
המחוזי הדגיש כי השיקום הוא יעד בכל מקרה בו נדון עניינו של אסיר, בין אם המדובר
באסיר השוהה בין כתלי הכלא ובין אם מדובר בעובד שירות, וזאת ברוח סעיף 11ד(א)
לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן:
פקודת בתי הסוהר
). לא מצאתי צורך להידרש לנכונות קביעה זו
ולתחולתו של הסעיף הנ"ל על עובדי שירות, שכן בית המשפט המחוזי לא קבע קביעות
אופרטיביות ועקרוניות בעקבות עמדה זו, אשר יש בהן כדי לחייב את נציב שירות בתי
הסוהר לנקוט בפעילויות שיקום כלפי עובדי שירות, כטענת המבקשת. אדגיש כי מסעיף
11ד(א) לפקודת בתי הסוהר עולה באופן מפורש כי החובה לנקוט בפעולות שיקום היא
בין כתלי הכלא
, ובית משפט המחוזי לא קבע אחרת. על כן, אף
טענה זו של המבקשת אינה מצדיקה מתן רשות ערעור.
11.
סוף דבר: הבקשה נדחית.
ש ו פ ט ת