רע"ב 3391/17 יוסף בן ברוך נ. מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר - הממונה על עבודות

1.הבקשה שבפני היא חוליה נוספת ב"סאגה" ארוכה שעניינה ביצוע עונש מאסר בן שלושה חודשים שהושת על המבקש לפני שנים רבות ושנקבע כי יישא אותו במתכונת של עבודות שירות. כיום, המערער הוא כבן 77 וטרם השלים את נשיאת העונש. גלגוליה של הפרשה הם רבים, ולכן יובאו כאן רק תמצית הנתונים הדרושים להכרעה בבקשה.

2.כתב האישום נגד המבקש הוגש כבר בספטמבר 2000. המבקש הורשע בשנת 2002, ובסופו של דבר, בשנת 2005 קבע בית משפט זה (רע"פ 928/04, השופטים א' ריבלין , א' רובינשטיין ו- י' עדיאל ) כי המבקש יישא בעונש מאסר של שלושה חודשים בדרך של עבודות שירות, בין השאר בהתחשב בגילו באותה עת (65) ועברו הנקי. מאז ועד היום המבקש ביצע חלק קטן מתקופת עבודות השירות שבהן חויב. במהלך השנים שחלפו זומן המבקש לבדיקות רפואיות, שאל חלקן לא התייצב. בהמשך, החליט הממונה על עבודות שירות להורות על הפסקה מנהלית של ביצוע עבודות השירות על-ידו. בשנת 2014 נעצר המבקש בגין הפרת הוראה חוקית, בשל כך שלא התייצב לנשיאה בעונש המאסר שהושת עליו. מבלי לפרט את ההליכים המשפטיים הנוספים שהתקיימו בעניינו של המבקש מאז אציין כי לפני מספר שבועות נדרש המבקש להתייצב שוב בפני וועדה רפואית, כדי לבחון את האופן שבו יישא בעונשו. בשלב זה, הגיש המבקש את עתירת האסיר שעליה נסבה הבקשה דנן. בעתירתו הוא ביקש לעכב את חובתו להתייצבות בפני ועדה רפואית וכן לשחררו מיתרת התקופה של עבודות השירות שאותה טרם ביצע.

3.ביום 6.4.2017 דחה בית המשפט המחוזי (עת"א 7761-04-17, השופט א' משניות ) את עתירתו בקבעו כי אין הצדקה להתערבות שיפוטית בהליך מינהלי שטרם הושלם. זאת, בהתחשב בכך שטרם ניתנה החלטה בעניין ההפסקה המינהלית של עבודות השירות שבהן חויב. בית המשפט המחוזי הורה למבקש להתייצב בפני הוועדה הרפואית, והדגיש כי "שמורה לו הזכות לשוב ולעתור לבית משפט זה, ככל שימצא לנכון לעשות כן".

4.הבקשה דנן מכוונת כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען, בעיקרו של דבר, כי מצב בריאותו מונע ממנו את השלמתה של יתרת התקופה של עבודות השירות, ועל כן יש לפטור אותו ממנה ולהורות על ביטולו של צו עיכוב היציאה מהארץ שתלוי ועומד נגדו. המבקש מוסיף וטוען כי התמשכות הדיונים בעניינו – למעלה מ-12 שנים – עולה כדי "עינוי דין קיצוני ביותר", וכן כי לא ניתן עוד להמיר את עונש המאסר שהוא נדרש לבצע בדרך של עבודות שירות בעונש של מאסר בפועל.

5.בתגובתה מיום 3.5.2017 הודיעה המדינה כי היא סומכת את ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי וגורסת כי דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף, בהתחשב בכך שהמבקש לא התייצב בפני הוועדה הרפואית ולא הציג את המסמכים הרפואיים הנדרשים. כמו כן, הודגשה נכונותה של היחידה לעבודות שירות לאפשר למבקש לסיים את ריצוי עונשו בתפקיד התואם את מגבלותיו הפיזיות, וכן צוין כי ככל שהמבקש יחזור לביצוע עבודות השירות תובא המחלוקת באשר ליתרת הימים שנותרו לו בהקשר זה להכרעת הגורמים הרלוונטיים.

6.להשלמת התמונה יצוין כי המבקש הגיש ביוזמתו תשובה לתגובת המשיבים מבלי שהוריתי על כך ומבלי שביקש רשות לעשות כן.

7.לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מנסיבותיו הפרטניות של האסיר (ראו למשל: רע"ב 4498/16 פלוני נ' שרות בתי הסוהר , פסקה 7 (28.8.2016)). הגלגולים הרבים שעבר עניינו של המבקש הם ייחודיים לעניינו ואינם מעוררים שאלה עקרונית בעלת משמעויות רוחביות. באשר לטענותיו של המבקש באשר למצבו הרפואי – דומה כי עניין זה יזכה לשירות הנכון ביותר אם תושלם בדיקתו בפני הרשויות המוסמכות ובהתאם להליכים שנועדו לכך. כמו כן, ניתן להתרשם לכאורה כי למבקש הייתה תרומה להתארכות הדיונים בעניינו. כן נודעת חשיבות לכך שעל-פי תגובת המדינה היא נכונה לשבץ אותו בתפקיד שמתאים למצבו הרפואי, ואף לבחון את טענותיו באשר למניין הימים שאותו ביצע במסגרת של עבודות שירות. על רקע כל אלה, אני סבורה כי טוב יעשה המבקש אם יתמקד כעת בשיתוף פעולה עם הרשויות המוסמכות.

8.סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.