רע"פ 928/04 יוסף בן ברוך נ. מדינת ישראל

המבקש נדון בבית משפט השלום בעבירות של זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר ובבידוי ראיות. בית המשפט ראה - בצדק - בחומרה את העבירות, וכן את דרכו של המבקש בניהול המשפט חרף העדר הרשעות קודמות. לכן, וגם לשם הרתעת הרבים, הטיל על המבקש עונש של שלושה חודשי מאסר בפועל -במאסר ממש, וכן תשעה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 2,000 ₪.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

בקשת רשות הערעור לבית משפט זה הועברה לדיון בהרכב באשר לגזר הדין בלבד, בפנינו ניסה המבקש להרחיב את היריעה אף להכרעת הדין, אך אין בכך כדי לשנות את מסגרת הדיון ואנו נדרשים לגזר הדין בלבד. בדבריו העלה המבקש את גילו (65), את עברו הנקי, ואת תולדותיו בתחום הציבורי. באת כוח המדינה סברה כי המסר הראוי הוא כעולה מפסק-הדין של בתי משפט הקודמים, ועל העונש להיוותר כפי שהוא.

נתנו אל לבנו את הטענות. ברגיל, אין מקום בכגון דא לרשות ערעור בגלגול שלישי, וכן צדקו בתי המשפט הקודמים בגישתם המחמירה כלפי העבירות בהן מדובר. העונש שהטילו היה במקומו, והם גם הביאו בחשבון את הנסיבות לקולא. הטעם היחיד שבשלו סברנו בנסיבות כי יש מקום להידרשותנו הוא הימשכות הדיונים. כתב האישום הוגש בספטמבר 2000, גזר הדין בבית משפט השלום ניתן בינואר 2002, ופסק הדין בבית המשפט המחוזי בדצמבר 2003, ובינתיים חלפו עוד 14 חודשים. נוכח גילו של המבקש -65 שנה - ועברו הנקי כאמור, החלטנו, אף לפנים משורת הדין, ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולשקול להטיל על המבקש לרצות את עונש המאסר בעבודות שירות, אם יימצא ראוי לכך על-ידי הממונה על עבודות השירות. חוות הממונה תוגש לנו בתוך שלושים יום, וייקבע על-ידי המזכירות מועד לגמר הדין. שאר חלקי גזר הדין - בעינם.