רע"ב 3892/04 בצלאל כהלני נ. שב"ס

1.זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט א. טל) בענין עתירת המבקש, אסיר, לצאת לחופשות מבית הכלא.

2.המבקש הורשע ביום 12.6.03 בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית כלפי חברתו לשעבר וכן איומים ושיבוש מהלכי משפט אשר בגינן נגזר עליו עונש מאסר של ארבע שנים וחודשיים. העבירות נסבו על מעשי אלימות קשים שביצע המבקש במתלוננת, תוך גרימת חבלות חמורות בגופה. עניינו של הליך זה בבקשת המבקש לצאת לחופשות מן הכלא כדי שיוכל להתייחד עם בני משפחתו. ועדת אלימות במשפחה בשירות בתי הסוהר, דנה בעניינו ביום 25.1.04 והוצגו בפניה מלוא הנתונים בעניינו של המבקש וכן חוות דעת טיפוליות שונות הקשורות בו. הועדה התייחסה לעברו הפלילי העשיר שהחל מאז נעוריו, לעובדה כי הוא נכנס ויוצא בבתי כלא, ולאופייה של האלימות הקשה בגינה נשפט וסירובו לקחת אחריות בגינה. היא נתנה דעתה גם לעובדה כי המבקש אינו מביע רצון לשיקום, ולכן לא שולב בכל הליך טיפולי. נוכח מסוכנותו, העולה ממכלול הנתונים האמורים סרבה הועדה להתיר את יציאתו לחופשות של המבקש ועל החלטה זו עתר לבית המשפט המחוזי.

3.בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להתערב בהחלטת שירות בתי הסוהר בעניינו של המבקש. המבקש הינו מסוכן הן למתלוננת המתגוררת בסמיכות למקום מגוריו, והן לסביבה הרחבה יותר, וזאת לאור מאפייני אישיותו, הכל כעולה מהחומר והנתונים שהועמדו בפני ועדת האלימות במשפחה.

4.המבקש עותר לקבלת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, תוך שהוא טוען כנגד החלטת הועדה וקובל על כך כי דברו לא נשמע בפניה, וכי לא זכה להציג את עניינו בפניה.

5.אין מקום למתן רשות ערעור ודין הבקשה להידחות. ראשית, אשר לטענה בדבר העדר ייצוג בפני ועדת האלימות – נכון לעת זו, הפרקטיקה הנוהגת אינה מתירה דרך שגרה לאסיר או לבא כוחו להופיע בפני הועדה. דיוני הועדה מתנהלים דרך כלל, תוך שהגורמים המקצועיים מניחים בפני הועדה את מכלול הנתונים הרלבנטיים ואת הערכתם המקצועית בקשר לאסיר.

לא קנויה לאסיר הזכות להופיע בפני הועדה או להיות מיוצג בפניה (רע"ב 3159/02 פלוני נ' שירות בתי הסוהר; ד. בר אופיר, עתירות אסירים , עמ' 54.) יתר על כן, כלל הוא כי אין זכות קנויה לאסיר לצאת לחופשות, ושיקול הדעת אם ניתן להתיר זאת בהיבט של שמירה על שלום הציבור נתון לרשויות בית הסוהר (בג"צ 114/86 וייל נ' מדינת ישראל, פד"י מא(3) 477; רע"ב 5460/03 פלוני נ' שירות בתי הסוהר ; רע"ב 5318/99 קוסטיקה נ' ועדת למניעת אלימות ). בית המשפט לא יתערב בשיקול דעת זה אלא אם החלטת הרשות המוסמכת משקפת סטייה בולטת מאמות מידה של סבירות. במקרה שלפנינו, נוכח אופיין החמור ביותר של העבירות בהן הורשע המבקש ומסוכנותו הנובעת מכך למתלוננת ולציבור הרחב כאחד, ונוכח עברו הפלילי העשיר של המבקש, אין אלא לקבוע כי החלטת הרשות הינה סבירה, ולהימנע מלהתערב בה.

אי לכך, הבקשה לרשות ערעור נדחית.