רע"ב 5460/03 שלמה חולי נ. שירות בתי הסוהר

1.המבקש מרצה בכלא איילון עונש מאסר בן 24 חודשים, החל מיום 25.12.02, בגין הרשעתו בעבירות של סיוע לשוד בנסיבות מחמירות, החזקת סם לשימוש עצמי, איומים והעלבת עובד ציבור.

ביום 24.4.03 הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב עתירת אסיר כנגד החלטת שירות בתי-הסוהר לעכב את יציאתו לחופשה, מהטעם שתלויים ועומדים נגדו שני תיקים פליליים בבית-משפט השלום ברמלה ויש חשש כי יימלט מאימת הדין.

בדיון בעתירה, שהתקיים ביום 28.5.03, טען בא-כוח המבקש כי מרשו צפוי להשתחרר בקרוב על-פי החלטת ועדת השחרורים, וזאת בטרם מימש את זכאותו לחופשות. לחופשות אלו, כך נטען, ניזקק המבקש, בין היתר, לצורך התייצבותו בפני הרשות לשיקום האסיר. בא-כוח המבקש הוסיף וטען כי אין כל יסוד לחשש כי יימלט מפני אימת הדין והא ראיה - בית-משפט השלום ברמלה, שבפניו תלויים ועומדים אותם תיקים פליליים, הורה על שחרורו של המבקש בערובה. בא-כוח המבקש אף העריך כי שמיעת תיקים אלה, הנמצאת עתה בשלב ההוכחות, תיארך ממילא זמן רב לאחר שהמבקש ישוחרר מהכלא. לבסוף ציין בא-כוח המבקש כי המשיב התיר יציאה לחופשות במקרים דומים וכי במקרה דנן אף ניתנה זה מכבר המלצתם של הנהלת הכלא ושל ועדת המסוכנות של שירות בתי-הסוהר לאפשר למבקש לצאת לחופשותיו.

נוכח הטענות שהעלה המבקש, ביקשה באת-כוח המשיב ארכה על-מנת לגבש את עמדתה והמשך הדיון נדחה ליום 4.6.03. סמוך לפני אותו מועד, נודע למשיב על קיומו של תיק חקירה נוסף נגד המבקש, המצוי בשלב של טיוטת כתב-אישום, בגין עבירות של תקיפה, איומים והפרת הוראה חוקית, שביצע, לכאורה, כלפי אשתו. משכך, טען המשיב, אין לאשר חופשה למבקש בטרם תינתן המלצה חיובית של הועדה למניעת אלימות במשפחה, כהוראת סעיף 3(א) לפקודת נציבות 04.40.00 (להלן – פקודת הנציבות ), לפיו:

"לא תאושר הוצאה לחופשה של אסיר המרצה עונש בגין עבירות אלימות במשפחה, או שיש לגביו מידע המייחס להם עבירות של אלימות במשפחה, או ניסיון או איום לביצוע עבירות, אלא אם ניתנה המלצה חיובית של הועדה לאלימות במשפחה".

בא-כוח המבקש טען מצידו כי העבירות נעברו, לכאורה, לפני זמן רב, ומאז התגוררו בני הזוג יחדיו והאישה אף ביקשה כי בעלה יצא לחופשות ויבלה אותן במחיצתה.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט א' טל) דחה את העתירה בקובעו כי אין לחרוג מן הנוהל המיוחד הקבוע בסעיף 3(א) לפקודת הנציבות. בית-המשפט הוסיף וציין כי הסעיף אינו מתייחס למועד שבו בוצעו עבירות האלימות במשפחה אך חזקה על הועדה לאלימות במשפחה כי תתייחס בהמלצתה גם למועד ביצוע העבירות המיוחסות למבקש ולטיב היחסים בין בני-הזוג היום. לבסוף, הדגיש בית-המשפט, כי יש לדאוג לכך שעניינו של המבקש ידון בהקדם, וכן קבע כי המבקש רשאי להגיש בקשה לגורמים המוסמכים לצאת למפגשים עם נציגי הרשות לשיקום האסיר בליווי סוהרים.

2.מכאן בקשת רשות הערעור שבפני. המבקש שב וטוען כי המידע המייחס לו עבירות של אלימות במשפחה צריך להיות מידע עכשווי ועדכני, וזאת הוא למד מלשון ההווה בה נוקט סעיף 3(א) לפקודת הנציבות וכן מתכליתו, שהרי המידע צריך להעלות חשש סביר ומוחשי כי יציאתו לחופשה, כיום, תסכן את המתלוננת. המבקש חוזר על המלצתה של ועדת המסוכנות להוציאו לחופשה וכן הוא חוזר על טענותיו כי עובר לתחילת מאסרו חי עם אשתו תחת קורת גג אחת וזו הביעה את רצונה, במהלך הדיון, כי יצא לחופשות. המבקש מוסיף ומציין כי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט ש' טימן), בגוזרו את דינו, התייחס לנושא שיקומו ואף המליץ בפני ועדת השחרורים להורות על שחרורו המוקדם. לבסוף, סבור המבקש, כי היה על בית-המשפט המחוזי לקבוע מועד לקבלת חוות-הדעת מטעם הועדה לאלימות במשפחה.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי היא אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור, שכן הסוגיה מוסדרת באופן מפורש בפקודת הנציבות ואינה טעונה בירור נוסף. גם לגופו של עניין, טוען המשיב, כי החלטתו הינה סבירה ואין עילה להתערב בה. לטענתו, נקודת המוצא היא, שאין לאסיר, לפי סעיף 36(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"א-1972, זכות מוקנית לקבלת חופשות, וזכות זו מוענקת על-ידי המשיב על-פי שיקול דעתו, בהתחשב בסיכונים העלולים להיווצר אם יצא האסיר לחופשה. עוד טוען המשיב, כי הועדה לאלימות במשפחה הוקמה על-מנת ליתן בידו כלים להפעלת שיקול דעתו במקרים בהם עולה חשש למסוכנות בשל אלימות במשפחה. לדעת המשיב, אין נפקא מינה אם המידע המייחס לאסיר עבירות אלימות במשפחה נוגע לעבירות שבוצעו לפני שהחל האסיר לרצות את מאסרו או לאחר מכן, שכן עדכניות המידע אינה אלא שיקול, המצטרף למכלול השיקולים ששוקלת הועדה לאלימות במשפחה.

4.טענות המשיב מקובלות עלי. הכלל הוא, כי רשות ערעור בעתירות אסירים אינה ניתנת כדבר שבשיגרה אלא רק אם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית (ראו: רע"ב 7/86, חיים לואיס וייל נ' מדינת ישראל ו-7 אח' (לא פורסם)).

עמדתו של בית-המשפט זה, בשבתו כערכאת ערעור שניה על החלטות שירות בתי-הסוהר ובפרט אלה הנוגעות לחופשות האסירים, ברורה וידועה:

"...השאלה אם המשיב ראוי לקבל חופשות כאלה או אחרות אינה נתונה להכרעה של בית-המשפט, לא בית-המשפט המחוזי כערכאה ראשונה ולא בית-משפט זה כערכאת ערעור. הסמכות לתת לאסיר חופשה, וההחלטה אם אסיר ראוי לקבל חופשה, לרבות השאלה מה התנאים הנלווים לחופשה, הופקדה על-פי החוק בידי השר לביטחון פנים. ראו סעיף 36(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש]. השר אצל את הסמכות לנושאי תפקידים מסוימים בשירות בתי הסוהר. בידי שירות בתי הסוהר מצויים הנתונים בדבר התנהגות האסיר בבית הסוהר, המסוכנות שלו, הנסיבות האישיות והמשפחתיות, ועוד שיקולים ענייניים."

(ראו: רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' יצחק ארזי , פ"ד נב(2) 743, 746).

משנמצא כי התנגדותו של שירות בתי-הסוהר ליציאת המבקש לחופשה, בשלב זה, מעוגנת בדין ואינה לוקה בחוסר סבירות, צדק בית-המשפט המחוזי בקובעו כי אין להתערב בה (ראו: רע"ב 3019/98 הנ"ל; רע"ב 6531/97 איתן קהלני נ' בית סוהר איילון , (לא פורסם); רע"ב 6526/97 , אוריאל דוידי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם)).

בשולי הדברים אוסיף כי על-פי המפורט בתגובת המשיב, עתידה הועדה המקצועית להתכנס ולדון בעניינו של המבקש ביום 27.7.03. לפיכך, מתייתרת גם בקשתו החלופית של המבקש להורות על קביעת מועד לקבלת חוות-דעת הועדה.

הבקשה נדחית.