פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
395/99
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
העותר
:
שלום יהודה
נגד
המשיב
ה :
משטרת ישראל
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בנצרת
בע"ש 661/98 מיום 24.11.98
בשם
המבקש:
בעצמו
בשם
המשיבה:
עו"ד
חני אופק
החלטה
1.
המבקש נדון לשמונה שנות מאסר בגין אונס בכוח או באיומים.
ביום 18.8.98 נבדק המבקש על-ידי מב"ן. בחוות הדעת נקבע כי לא ניתן לקבוע את מסוכנותו של המבקש אם יצא לחופשה, שכן המבקש מכחיש את ביצוע העבירות המיוחסות לו.
ביום 3.11.98 נבדק המבקש בשנית על-ידי מב"ן. בחוות דעתה, כתבה הפסיכולוגית הקלינית כי "מאחר (והמבקש) מכחיש את ביצוע האונס, אין באפשרותי לקבוע האם קימת פתולוגיה מינית ואיני יכולה לחוות דעה לגבי מסוכנותו, ולפיכך אינני יכולה לתת המלצה חיובית לגבי חופשותיו".
בהעדר המלצה חיובית ממב"ן, לפיה בשחרור המבקש לא טמונה סכנה לציבור, החליט שירות בתי הסוהר שלא להתיר את יציאת המבקש לחופשה.
2.
כנגד ההחלטה זו עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בנצרת.
בית המשפט המחוזי קבע כי בהתחשב בכך שלפי חוות דעת מב"ן לא ניתן להעריך את מסוכנותו של המבקש, יש להעדיף את אינטרס ההגנה על הציבור על-פני האינטרס של האסיר לצאת לחופשה. על-כן ההחלטה שלא לאפשר למבקש לצאת לחופשה, סבירה היא. אשר על כן, העתירה נדחתה.
3.
כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי, הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי. לאחר שדנתי בבקשה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.
נוכח החומרה הרבה של עבירות המין, ובהתחשב בסיכון לציבור העלול לנבוע מכך שאדם שהורשע בעבירת מין יחזור על מעשיו, נמנע שירות בתי הסוהר בדרך כלל, על-פי נוהליו, מלאפשר לאסיר שהורשע בעבירת מין לצאת לחופשה, ללא קבלת חוות דעת חיובית ממב"ן. מטרתה של חוות-הדעת להעריך בצורה מושכלת את הסיכון הטמון במתן חופשה לאותו אסיר. לפי עמדת המב"ן, לא ניתן לקבוע בדרך של בדיקה פסיכיאטרית את מסוכנותו של עבריין מין, המכחיש ביצוען של עבירות מין בהן הורשע. עמדה זו אינה מבוססת על גישה עונשית אלא על תפיסה מקצועית-טיפולית.
מדיניות זו של שירות בתי הסוהר המבוססת על עמדת מב"ן, אושרה פעמים רבות בפסיקת בית משפט זה כסבירה, אם כי שירות בתי הסוהר אינו פטור מלבחון כל מקרה לגופו על-פי נסיבותיו. (ראו: רע"ב 5687/95 שיף נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), רע"ב 2196/98 קלופוט נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם) וע"ב 1318/98 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם) וכן רע"ב 5925/98
עלאונה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).
בתגובתה המשלימה, הבהירה המשיבה כי המבקש משתתף בקבוצה טיפולית באגף בו הוא מוחזק, אך על-פי חוות-דעת עדכנית של העובדת הסוציאלית בכלא, המבקש שב ומכחיש את ביצוע העבירה בה הורשע. הכחשה זו אינה מאפשרת שילובו בתהליך שיקומי, ואינה מאפשרת להעריך את מסוכנותו של המבקש אם יצא לחופשה. משכך, איני סבורה כי המקרה שלפניי מעלה נסיבות חריגות, שיש בהן כדי להביא למסקנה, כי ההחלטה בעניינו של המבקש מצדיקה מתן רשות ערעור לבחינתה פעם נוספת.
הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, כ"ו באדר התשנ"ט (14.3.99).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99003950.
N04
חכ/