פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
3969/17
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
חיים שמלצר
נ ג ד
המשיב:
שרות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בתיק עתא
045870-02-17 שניתנה ביום 21.03.2017 על ידי כבוד השופטת ק' רג'יניאנו
בשם המבקש:
עו"ד שני דיין
בשם המשיב:
עו"ד יצחקי גליק
החלטה
1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ק' רג'יניאנו ) בעת"א 45870-02-17, מיום 21.3.2017. המבקש מרצה עונש מאסר שנגזר עליו למשך 18 שנה, בגין הריגה. לבית המשפט המחוזי עתר המבקש כי יאושר לו להכניס לבית הסוהר "ציוד אלמנטרי לקיום פעילות ספורטיבית": הליכון, כפפות לפת לאימון אגרוף, כפפות לאימוני מתח, וכן כרית אגרוף לבעיטות. בנוסף התבקש שב"ס לבחון את האפשרות להתיר לאסירים להתאמן במגרשי ספורט הנמצאים במתחם בית הסוהר. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, ומכאן הבקשה שלפניי.
2.בבקשה לרשות ערעור נטען, כי היא מעוררת סוגיה רבת חשיבות. נטען כי נוכח "רצונו העז של האסיר לקיים אורח חיים ספורטיבי [...] יש צורך למצוא את האיזון הראוי בין עתירת האסיר לבין המגבלות המערכתיות". לדברי המבקש, חצר בית הסוהר מלאה ציוד שמקשה על אימוני ריצה, ותנאי הכליאה הקיימים אינם מאפשרים פעילות ספורטיבית לשיפור סיבולת לב-ריאה. על רקע זה נטען, כי יש להידרש לאפשרות להתיר לאסירים להשתמש במגרשים ולהרחיב את מועדי ותנאי הפעילות בחדר הכושר.
המשיב ביקש לדחות את העתירה על הסף, בהתאם לאמות המידה שנקבעו למתן רשות ערעור בכגון דא. הובהר כי "המשיב מכיר בחשיבותה של פעילות ספורטיבית לאסירים, ואף מחזיק מספר מתקנים לטובת העניין", וכי טענותיו של המבקש נוגעות לפעילות גופנית במתכונת ספציפית שלא מתאפשרת בכלא. לגוף העניין נטען, כי לא קיימת לאסיר זכות קנויה להכניס ציוד אישי לכלא, וודאי שלא כפפות ואמצעים שעשויים לשמש כלי לביצוע עבירות. כן נטען, כי "קיימות לרשות המבקש אלטרנטיבות מגוונות ומספקות לביצוע ספורטיבית חלופית. אשר כוללות, בין היתר, ריצה בחצר האגף, הליכה בפרוזדור, מתקני מקבילים ומתח, משחקי טניס שולחן ודילגית הזמינה לשימוש [...] בנוסף המבקש יוצא לאחת לשבוע לאימון בחדר הכושר". אשר לשימוש במגרשי הספורט, הוסבר כי הם מצויים בסמוך לגדרות בית הסוהר ולכן נאסר על אסירים לשהות בהם. לפיכך נטען, כי החלטתו של המשיב סבירה וראויה ואין עילה להתערבות.
3.דין הבקשה להידחות. כידוע, נוהגת מדיניות מצמצמת במתן רשות לערער על פסק דין בעתירת אסיר, ובפרט כאשר הבקשה מתמצה בנסיבותיו האישיות של המבקש ( רע"ב 6854/15 אבוחסירה נ' מדינת ישראל
(14.10.2015); רע"ב 8100/11 ביטון נ' שירות בתי הסוהר (20.3.2012);
רע"ב 4035/07 פלוני נ' שירות בתי הסוהר
(10.12.2007) ). גם אם נאמץ את הגי שה המרחיבה שהוזכרה ב רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה
(11.3.2009) , עדיין איני מוצא עילה להעניק למבקש רשות ערעור, חרף "רצונו העז" לבצע פעילות גופנית מסוג מסויים.
המבקש זנח את בקשתו להכניס לבית הסוהר חפצים שונים, וכיום טענותיו מתמצות בשני היבטים: שימוש במגרשי ספורט ואפשרויות ההתעמלות בחדר הכושר. לעניין ההיתר להתעמל במגרשי הספורט, לא מצאתי בדבריו של המבקש דבר שיערער את עמדת המשיב, לפיה "המדובר באזורים האסורים לשהיית אסירים" בשל קרבתם לחומות וגדרות בית הסוהר, ומכאן הסכנה הביטחונית. המבקש ביקש להשוות את השהות במגרשים לכל יציאה שגרתית של אסירים מן האגף, אך טענתו נטענה בעלמא ולא מצאתי בה ממש. לעניין דפוסי הפעילות בחדר הכושר, הכנסתו של הליכון נוסף כבר נדונה בעתירה קודמת שהגיש המבקש, אשר נדחתה זה מכבר (עת"א 65514-03-16), מה גם שמפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי משתמע כי המבקש חזר בו מטענותיו בנושא. ככל שבפיו של המבקש טענות נוספות בהקשר זה, מסופקני אם הן נטענו בפני בית המשפט המחוזי. מכל מקום, כאמור, המשיב מכיר בחשיבותה של פעילות גופנית בין כותלי הכלא. הבקשה אינה מגלה עילה כלשהי להתערבותנו, וזאת בפרט נוכח קיומן של אפשרויות לבצע התעמלות גופנית (לרבות שיפור סיבולת לב-ריאה) בנוסף לפעילותו של חדר הכושר.
בשולי הדברים אוסיף ואומר כי טוב יעשה המשיב אם יבחן כיצד ניתן להרחיב את אפשרויות השימוש בחדר הכושר, או להוסיף חלופות ומתקנים שונים מחוץ לחדר הכושר, כפי שנעשה היום על ידי רשויות מקומיות בגנים ציבוריים.
4.אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ז בתמוז
התשע"ז (11.7.2017).
ש
ו פ ט