רע"ב 3976/15 בני סלע נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית משפט לעניינים מינהליים בבאר שבע (כב' השופט ג' גדעון ) מיום 5.5.2015 בגדרו התקבלה עתירת המבקש באופן שבית משפט קמא הורה לשירות בתי הסוהר להבטיח כי המבקש יקבל בתוך 30 יום מענה לפניות שהעביר לחברה המספקת לשירות בתי הסוהר שירותי טלפוניה (להלן: בינת ).

1.

המבקש, שאינו מיוצג, פנה בעתירת אסיר לבית משפט קמא לאחר שלא קיבל מענה לתלונותיו באשר לתקלות שארעו, לטענתו, במערכת הטלפונים בבית הסוהר בו הוא מרצה את עונשו. כעולה מפסק הדין, המבקש העביר לבינת את תלונותיו באופן הקבוע בנוהל העוסק בעניינים אלה (נוהל "תפעול והפעלת מערכת שחף") (להלן: הנוהל ) אך פניותיו לא נענו.

2.

תשובת המשיב לעתירת האסיר שנדונה בבית משפט קמא כללה תשובות מסוימות לגופן של התלונות שהעביר המבקש לבינת, אך המשיב לא התייחס בתשובתו לטענות המבקש ביחס לעובדה שתלונותיו ופניותיו לבינת לא נענו במשך תקופה ארוכה. המשיב לא התכחש לחובותיו ולחובותיה של חברת בינת, כפי שאלה מעוגנים בנוהל שנזכר לעיל, להשיב לפניותיו של המבקש ולפיכך נקבע כי עתירת האסיר מתקבלת "במובן זה שעל שב"ס לפעול לקבלת תשובות מחברת בינת לפניות שכבר הגיש העותר [המבקש – צ.ז.], וזאת בהקדם האפשרי".

בפסק הדין התייחס בית משפט קמא גם לשאלה האם בסמכותו ליתן "הוראות ישירות לבינת" וציין כי "סבורני כי הסמכות אינה מסורה לבית משפט זה מה גם שחברת בינת לא היתה בפועל צד לדיון. יחד עם זאת, ברי כי על השב"ס לדרוש מחברת בינת לפעול בהתאם לנוהל כמי שמחויבת לספק שירות על פי הנוהל האמור". דברים אלה מבקש המבקש לתקוף במסגרת בקשתו דכאן.

3.

לטענת המבקש, בקשתו מעוררת שאלה עקרונית ביחס לסמכותם של בתי המשפט ליתן הוראות ישירות לחברות המספקות שירותים לשירות בתי הסוהר, שבעבר סופקו על-ידי המדינה, והועברו לידי חברות פרטיות בעקבות תהליכי הפרטה. לטענת המבקש, דבריו של בית משפט קמא עומדים בניגוד לקביעות קודמות של בית משפט זה לפיהם כאשר המדינה מפריטה חלק מתחום פעולותיה לגוף פרטי "אותו גוף אזרחי-פרטי יהיה כפוף למשפט המינהלי".

דיון והכרעה

4.

לאחר העיון, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ידוע הכלל לפיו "רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים בהם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או נושא אחר שהוא בעל חשיבות כללית" (רע"ב 623/12 צאפאנא נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (14.3.2012), והאסמכתאות המפורטות שם). חרף האופי העקרוני שמבקש המבקש לשוות לבקשתו, היא אינה עומדת באמות המידה הנזכרות.

5.

המבקש העביר את תלונותיו כלפי מערכת הטלפוניה בבית הסוהר, ככל הנראה, לפי הוראות הנוהל (הנוהל לא צורף לבקשה). כעולה מפסק דינו של בית משפט קמא, תלונותיו אלה לא נענו וזאת בניגוד להוראות הנוהל. בעתירת האסיר שהגיש ביקש המבקש לתקוף מצב דברים זה. עתירת האסיר השיגה את מטרתה, ובדיון בפני בית משפט קמא נמסר למבקש מענה חלקי לתלונותיו ובית משפט קמא קיבל את העתירה, במידה מסוימת בהסכמת המשיב, במובן זה שהורה למשיב לגרום לכך כי פניית המבקש תיענה לפי הוראות הנוהל וזאת תוך זמן קצוב. כלומר, באמצעות עתירת האסיר שהגיש המבקש, הוא הביא לשינוי מצב הדברים שבגינו הוגשה מלכתחילה עתירתו ועתה אין בנמצא החלטה או מצב דברים קונקרטי שהוא מבקש לתקוף. בבקשתו דנא הוא מעלה טענה כללית כלפי אמירה בפסק הדין קמא באשר לסמכותו של בית משפט קמא ליתן הוראות ישירות לבינת. אין מקום לדון בטענה זו בגדר ההליך דנא.

ראשית, טענה זו לא הועלתה בכתב העתירה שהגיש המבקש לבית משפט קמא, ולפיכך למשיב לא היתה הזדמנות להידרש אליה, וכפי שציין בית משפט קמא, גם לבינת, אשר לא היתה צד לעתירה, לא היתה אפשרות להגיב לטענה זו.

מעבר לכך, וזה עיקר בעיניי, המבקש תוקף בבקשתו אמירה כללית של בית משפט קמא באשר לסמכותו. המבקש אינו תוקף החלטה קונקרטית או מלין על הפתרון שנמצא בעניינו, ומכאן שהמבקש מעורר בבקשתו סוגיה שהיא במידה רבה תיאורטית ומטעם זה דינה להידחות (והשוו: רע"ב 8733/14 סלע נ' שירות בתי הסוהר (11.1.2015) פסקה 3 והאסמכתאות המפורטות שם). אגב, גם אם יש ממש בטענת המבקש לפיה על בינת חלים כללי המשפט המינהלי, ואיני מביע עמדה בעניין, לא בהכרח נובע מכך כי בית המשפט הדן בעתירת אסיר, מוסמך ליתן הוראות אופרטיביות לבינת שכלל אינה צד להליך שהתנהל לפניו (המבקש אמנם רשם את בינת כמשיבה בבקשה דנא, אך לא ניתן לעשות כן כשזו לא היתה בעלת דין בבית משפט קמא). גם ספק בעיני, ושוב – מבלי לטעת מסמרות, האם הביטוי "אנשים הממלאים תפקידים על-פי דין" המופיע בסעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 כולל גם גוף עמו מתקשר שירות בתי הסוהר לצורף אספקת שירות לאסירים, כמו בינת.

כפי שגם עולה מן הבקשה, בבית משפט זה תלויים ועומדים הליכים המעוררים סוגיות הקשורות במערכת הטלפונייה שהותקנה בבתי סוהר, ברי כי אין בהחלטה זו משום הבעת עמדה ביחס לשאלות שנדונות בהליכים אלה.

6.

בשולי בקשתו מלין המבקש על כך שתשובת המשיב לעתירת האסיר שהגיש לא הגיעה אליו במועד, דבר שהקשה עליו להיערך לדיון, ומבקש שבית משפט זה ייתן דעתו לסוגיית המצאת כתבי טענות לאסירים. נושא זה גם לא הוברר בפני בית משפט קמא, ובוודאי לא הפן העקרוני שבו. עם זאת, אציין כי אכן ראוי שבעניינים אלה ואחרים יקפיד המשיב בזכויותיהם של אסירים שאינם מיוצגים.

סוף דבר, הבקשה נדחית.