רע"ב 4000/13 ראובן גרציאני נ. שירות בתי הסוהר

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז - לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' סגן הנשיאה א' טל ) ב עת"א 46108-03-13 מיום 22.05.2013, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לקבל מידע חסוי שהוביל לשינוי סיווגו באופן שנשללה ממנו האפשרות להשתלב בסבב חופשות.

1.

על המבקש, יליד 1958, הוטל עונש מאסר עולם שנקצב ל-30 שנים, בגין עבירת רצח והחזקה שלא כדין של הנשק שבו בוצע הרצח. ריצוי מאסרו החל בספטמבר 1994 והוא עתיד להסתיים בספטמבר 2024. במהלך שנת 2012 יצא המבקש לראשונה לסבב שכלל 5 חופשות, וזאת לאחר שסוּוג לקטגוריה ב/1 המאפשרת יציאה לחופשות. ביני לביני התקבל בשב"ס, כמו גם במשטרת ישראל, מידע מודיעיני המייחס למבקש כוונות פליליות. בעקבות כך הופסקו חופשותיו של המבקש, ואף נערכה לו שיחת אזהרה באשר למעורבותו בפלילים. ביום 7.2.13 שונה סיווגו של המבקש מקטגוריה ב/1 לקטגוריה א', אשר אינה מאפשרת ככלל, בהתאם לפקודות השב"ס, יציאה לחופשות בשל סכנה לשלום הציבור, וזאת לנוכח קיומו של מידע מודיעיני נגד המבקש.

2.

ביום 24.3.13 הגיש המבקש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים מרכז – לוד בה ביקש, בעיקרו של דבר, לקבל את המידע המודיעיני שהוביל להחלטה לשנות את סיווגו. ביום 22.5.13 קיים בית המשפט לעניינים מינהליים דיון בעתירה, במהלכו עיין בחומר החסוי הן מטעם השב"ס והן מטעם המשטרה. כמו כן, לבית המשפט הוגשה חוות דעת גלויה מטעם המשטרה, בה נטען כי על-פי מידע "מוצלב בעל מהימנות גבוהה" נשקפת מהמבקש סכנה לאחר. חוות הדעת הפנתה לשני מסמכים שכותרתם: "סכסוך וכוונות פגיעה" ו"דו"ח פעולה". בהחלטתו התייחס בית המשפט בקצרה לטיב המידע שהוביל לשינוי סיווגו וקבע בין היתר כי מדובר במידע מהזמן האחרון יחסית אשר יש בו כדי ליצור חשש לשלום הציבור. לאור זאת, נדחתה הבקשה לחשיפת המידע.

3.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. בבקשתו מעלה המבקש טענות לפגיעה בזכויותיו החוקתיות כתוצאה מאי גילוי המידע שבעקבותיו שונה סיווגו ונשללה ממנו האפשרות לצאת לחופשות. בפרט, טוען המבקש כי עומדת לו הזכות לדעת את מספר המידעים המודיעיניים נגדו; מועד קבלתם; האם מקור המידע הוא חיצוני למערכת שירות בתי הסוהר אם לאו ועוד. לטענת המבקש, ללא מידע מפורט כאמור אין בידו לממש בצורה אפקטיבית את זכות השימוע בפני רשויות השב"ס, אשר מוקנית לו, לטענתו, מכוח הזכות להליך הוגן ומכוח כללי הצדק הטבעי.

4.

המשיב טוען בתגובתו כי דין הבקשה להידחות. נטען כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור כדרישת הפסיקה, ומשכך יש לדחות אותה על הסף. לגופו של עניין טוען המשיב כי אין למבקש זכות קנויה לקבל מידע סודי בענייננו, וזאת הן על-פי פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], נתשל"ב-1971 (להלן:

הפקודה ), והן בהתאם להלכה פסוקה. עוד נטען כי מאז הגשת העתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים קיבל המבקש חלק לא מבוטל מההבהרות אותן ביקש.

5.

עיינתי בבקשה, בצרופותיה ובתגובת המשיב ומצאתי כי דינה להידחות. עסקינן בבקשה פרטנית שאינה מעלה שאלה עקרונית בעלת חשיבות כללית מעבר לנסיבות עניינו הספציפי של המבקש. משכך, הלכה פסוקה היא כי הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור ( רע"ב 7/86

וייל נ' מדינת ישראל (26.2.86); רע"ב 8412/12

בוסקילה נ' ועדת השחרורים ( 24.1.13 )). על אף הניסיון להקנות לבקשה נופך עקרוני, בפועל עיון בה מלמד כי עסקינן בעניינו הפרטני של המבקש המעוניין לקבל פרטים בנוגע למידע שהוביל לשינוי סיווגו באופן שלא מתאפשר לו להשתלב בסבב חופשות במהלך ריצוי מאסרו. מעבר לכך לטענות המבקש קיים מענה בדין הנוהג. כך, סעיף 11ה' לפקודת הנציבות מס' 04.40.00, על-פיה פועל השב"ס, קובע במפורש כי ניתן למנוע חשיפת נימוקים לשינוי סיווגו של האסיר לעניין החופשות.

6.

אף לגופו של עניין, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים. פסיקת בית משפט זה אישרה לא אחת את הסתמכותן של רשויות מינהליות על מידע חסוי בקבלת החלטותיהן (ראו למשל: רע"ב 2610/12 א.א. נ' מדינת ישראל

(26.7.12); רע"ב 9/12 פלוני נ' מדינת ישראל (4.4.12)), וגם בענייננו אין בהסתמכות כאמור פגם המצדיק את התערבותה של ערכאת ערעור. מעבר לכך, מקובלת עליי טענת המשיב כי המבקש קיבל, במסגרת ההליכים שניהל, חלק לא מבוטל מהמידע אותו ביקש, ובפרט הוברר לו כי מדובר בחומר מודיעיני של שב"ס ושל משטרת ישראל; כי המידע מוצלב ובעל מהימנות גבוהה; כי המידע המשטרתי מתייחס לסכסוך ולכוונות פגיעה;

וכי אין המידע מתייחס לסכסוך לגביו טען בא-כוח המבקש בדיון בפני בית המשפט לעניינים מינהליים.

נוכח האמור הבקשה נדחית.